ביקורת ספרותית על הייתי רוצה שמישהו יחכה לי באיזשהו מקום מאת אנה גאוואלדה
ספר בסדר

---

היא פשוט חמודה האנה גאבאלדה הזאת.
אחרי 'איים בזרם' ציפיתי להפוגה צרפתית קסומה ומשעשעת.
את שניהם, אגב, קניתי ב'סטימצקי מנקים את המדפים' בסנטר, כל אחד בעשרים ש"ח (ארבע במאה? איפה אתם חיים? שלוש בשישים תוך חמש דקות, רק פס של ספריי צבעוני מפריד בינם לבין השלמות).
כבר בסיפור השני או השלישי (זה עם ההפלה) מצאתי את עצמי כמעט מיללת באוטובוס בדרך לעבודה דה דה (אם לצטט את גאבאלדה).
עכשיו, לבכות באוטובוס יכול להיות קצת מביך, אני נוסעת באותו אחד כל יום, רוב הקוראים בו שקועים בקריאת תהילים או לחילופין בקריאת ספרים עבי כרס ברוסית. (אצלי בראש זה תמיד אנה קריינינה אבל גם אני, כמו רב האנושות, לוקה בחשיבה סטיריאוטיפית), כך שהם הרבה יותר רציניים ממני ובטח יכולים למצוא סיבות יותר טובות לבכות.
(שמתי לב שהאוטובוס והילדים שלי מככבים אצלי בביקורות. ניתן להניח, בצדק, שצר עולמי כעולם נמלה)

ולספר- חלק מהסיפורים מאוד בוסריים, חלקם גם מוגזמים וחוצים, לפעמים בצורה בוטה, את גבולות הבנאליה.
עדיין זה נעשה בחן ובאופן נוגע ללב.
חלק, קטן יחסית, פוגע בול.
אחרי שקראתי את אחרית הדבר המקסימה היה לי ממש לא נעים לדרג את הספר 'רק' כספר בסדר. כי כפי שכבר ציינתי, היא פשוט חמודה. אבל מה לעשות? הוא לא ממש יותר מזה, למרות הדמעות.

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על הייתי רוצה שמישהו יחכה לי באיזשהו מקום