“היא פשוט חמודה האנה גאבאלדה הזאת.
אחרי 'איים בזרם' ציפיתי להפוגה צרפתית קסומה ומשעשעת.
את שניהם, אגב, קניתי ב'סטימצקי מנקים את המדפים' בסנטר, כל אחד בעשרים ש"ח (ארבע במאה? איפה אתם חיים? שלוש בשישים תוך חמש דקות, רק פס של ספריי צבעוני מפריד בינם לבין השלמות).
כבר בסיפור השני או השלישי (זה עם ההפלה) מצאתי את עצמי כמעט מיללת באוטובוס בדרך לעבודה דה דה (אם לצטט את גאבאלדה).
עכשיו, לבכות באוטובוס יכול להיות קצת מביך, אני נוסעת באותו אחד כל יום, רוב הקוראים בו שקועים בקריאת תהילים או לחילופין בקריאת ספרים עבי כרס ברוסית. (אצלי בראש זה תמיד אנה קריינינה אבל גם אני, כמו רב האנושות, לוקה בחשיבה סטיריאוטיפית), כך שהם הרבה יותר רציניים ממני ובטח יכולים למצוא סיבות יותר טובות לבכות.
(שמתי לב שהאוטובוס והילדים שלי מככבים אצלי בביקורות. ניתן להניח, בצדק, שצר עולמי כעולם נמלה)

ולספר- חלק מהסיפורים מאוד בוסריים, חלקם גם מוגזמים וחוצים, לפעמים בצורה בוטה, את גבולות הבנאליה.
עדיין זה נעשה בחן ובאופן נוגע ללב.
חלק, קטן יחסית, פוגע בול.
אחרי שקראתי את אחרית הדבר המקסימה היה לי ממש לא נעים לדרג את הספר 'רק' כספר בסדר. כי כפי שכבר ציינתי, היא פשוט חמודה. אבל מה לעשות? הוא לא ממש יותר מזה, למרות הדמעות.”

“אני נותנת לו 4 כוכבים פשוט כי אהבתי אותו.

למרות שיש שם כמה סיפורים בוסריים, וכמה קצת (הרבה) מופרכים\מוגזמים,
יש שם גם כמה שקרעו אותי מצחוק, או השאירו אותי עם רצון עז לעבוד בעבודה שאני שונאת רק כדיי לצחוק על הבוסית הטרחנית חסרת החוש האופנתי, לכתוב ספר שאף מו"ל לא רוצה לפרסם רק כדיי להחליט שאני לא מוותרת עד שאחד מספיק תמים יחליט לפרסם אותו, או לנפנף בסוף הדייט הכמעט מושלם את הבחור, רק כי הוא העיז להציץ לשנייה גורלית אחת בפלאפון במקום להתמקד כל כולו בעורף היפייפה שלי בזמן שהענקתי לו את הזכות להלביש לי את מעילי.

בקיצור, היה מאוד מהנה לקרוא, כמה סיפורים במיוחד.”