ביקורת ספרותית על מותו של באני מונרו מאת ניק קייב
ספר מעולה

---

ניק קייב, האם עליי להוסיף יותר ? אולי כן. למי שלא מכיר, אחד היוצרים הגדולים והדגולים, מבחינתי, כותב שירים מוכשר, זמר ומבצע אדיר, סוג של גאון....
לא רק שכל שיר שאני מאזינה לו מעיף אותי הכי למעלה, אבל להתמכר למילים שלו, זאת כבר חוויה על-טבעית....
כן, אני משוחדת, כי אני מעריצה שלו, ובכל זאת חשבתי לכתוב את הביקורת על הספר :) לא קראתי את הספר הראשון שלו, ושמעתי שגם הוא סוג של יצירת מופת, אפילו יותר טוב מבאני מונרו, "וירא האתון את המלאך"...טוב, הוא ברשימת הקריאה שלי :)

באני מונרו הוא סוג של סוטה. טוב, לא סוג, הוא סוטה, רוד, נשים ותענוגות, חוטא ב-ה' הידיעה, וממש אוהב את זה. כל מה שהוא חושב עליו, ולא משנה מה הוא עושה, זה רק איך להכנס לתחתונים של כל אישה בערך שהוא רואה, בכל זמן נתון...... הדבר הזה מטריף אותו, וגם את מי שקורא את כל התיאורים הקינקיים. המסע הזה נגמר לא טוב, וברור שכך יהיה, כי סופו של גנב לתליה ?

אספר רק איך הספר גרם לי להרגיש, לא את קורותיו של באני, את קורותיי כאשר קראתי את קורותיו של באני :
הוא גרם לי להתרגש, הוא גרם לי להתרגש מ א ו ד, קראתי בעיניים מזוגגות (לא צוחקת!), ואחרי שסחט ממני דמעה או 30, גרם לי להתפקע מצחוק עם ההומור השחור והגס, כמה שהוא ציני ושנון, איזו וולגאריות ניתחת ממנו, איזו פריצות, הקלות הבלתי נסבלת של מחשבותיו הסוטות של ניק קייב.

אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, חשבתי על זה שבעצם הגיבור הראשי בספר, באני מונרו, הוא בעצם ניק קייב בעצמו.....

הרבה דברים הסתדרו לי בקשר אליו.
זה כל כך מתאים לו.

זה ספר עוצמתי מאוד, שוב, אני משוחדת אם אומר שזה ספר טוב, יש בו כמה קטעים שלא תדעו איך לעכל אותם... אבל ספרים טובים באמת גורמים לנו לסערה קטנה מבפנים, בבטן, בלב, בראש.

זה מקרה של ספר שלא יוצא מהראש, כי פעמים אחדות בזמן הקריאה אתה שואל את עצמך, "למה התכוון המשורר??"
המממממ.... אתם באמת רוצים לדעת ?
קראו!

» ביקורות נוספות של אינשם
» ביקורות נוספות על מותו של באני מונרו