ביקורת ספרותית על מותו של באני מונרו מאת ניק קייב
ספר טוב

---

ניק קייב אוהב למהול ביצירות שלו קצת מהגועל נפש שאנחנו מעדיפים להדחיק, ושוב, כמו בתרא האתון את המלאך, אנו נאלצים בעל כרחנו להיכנס לעולמה הפנימי של דמות הפועלת על פי החוקים שלה בלבד, השרביט היא בידיים של באני מונרו הפעם, והוא טורח להזכיר לנו ולחברה בה הוא חי בכל רגע שהוא עושה אך ורק את מה שבא לו, הוא זורק את האצבע המשולשת שלו לכל עבר וזה באמת יכול להכעיס, אנחנו יכולים לתעב אותו, לשנוא אותו, לרצות להקיא עליו, לרחם עליו, לבקר אותו, להניח את הספר ולזכור אותו כיצירה העוברת את גבול הטעם הטוב והתרבותי שלנו, אבל אנחנו גם יכולים להנות מזה.
הספר הוא לא איזה עילוי ספרותי, ואני גם חושבת שהוא לא מנסה ממש להיות כזה, הוא מצליח לשלב בתוך הפשטות המגונה שלו גם הרבה מיסתורין ואופל שקצת מוכיחים שיש הרבה מעבר למה שנראה לנו.

» ביקורות נוספות של קרןאורי
» ביקורות נוספות על מותו של באני מונרו