הביקורת נכתבה ביום רביעי, 2 בדצמבר, 2009
ע"י אהוד בן פורת
ע"י אהוד בן פורת
כמו בשאר ספריו של אמיר גוטפרוינד, גם בספר זה שאני מודה שהוא הראשון בסידרת הספרים שלו שאני קורא, ספק אם הוא אוטוביוגרפי או לא. מסופר בו על ילד שגדל בחיפה על רקע מאורעות ההיסטורים של המדינה, בעיקר מלחמותיה ומאבד אט אט מהתמימות שבו. קראתי עד כה שלא מעט קראו את הספר ונהנו ממנו, ואני מאמין שעם הזמן יצטרפו עוד קוראים נלהבים. מאחר וצורת ההבעה שבו מאוד מרתקת ונעימה לקריאה. אמיר מביא בספר זה את סיפור התפקחותה של כל החברה הישראלית. בעיניי יש לספר הזה מקום של כבוד בספרות העברית, בין "אישה בורחת מבשורה" של דוד גרוסמן ל"סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז. אחרי שקראתי את הספר, ונהנתי ממנו מאוד אני מוכן להמשיך ולקרוא עוד מספריו.
4 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
ליז מאילת:-)
(לפני 15 שנים ו-8 חודשים)
מעניין אותי לקרוא מתוך..
סקרנות כילידת חיפה של אותה תקופה. כפי שעניין אותי הספר של איתן כהן: "ואדי סאליב שלי" ולו הקדשתי בהרחבה ביקורת מנקודת מבטי.לעיונך אם זה מעניין אותך.
|
4 הקוראים שאהבו את הביקורת
