ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום ראשון, 19 ביולי, 2009
ע"י נתי ק.
ע"י נתי ק.
העלילה מתמקדמת בחבורה של חמישה חברים בשיכון בשכונת נווה שאנן בחיפה. סיפור התבגרותם, אהבות, לימודים, חיפוש עצמי נמתח בין סוף שנות השישים על רקע אופוריהשלאחר הניצחון במלחמת ששת הימים, דרך ההלם של מלחמת יום כיפור, הטראומה של מלחמת שלום הגליל ועד ליום בו נרצח יצחק רבין.
מאוד אהבתי את הספר, אבל מאוד לא אהבתי את הסוף שלו. עד עמוד 603 הספר היה סוחף, זורם, משעשע לעתים קרובות והחל מעמוד 604 ועד לסוף הספר, במשך 63 עמודים, העלילה הופכת להיות מופרכת, מוזרה ולא ממש מסתדרת.
אני אוהבת לקרוא ספרים על חיפה, עוד יותר על שכונת נווה שאנן (אין הרבה ספרים כאלה), אולי כי גרתי שם לא מעט זמן, אולי כי כל יום אני חוצה את הרחובות שעליהם גוטפרוינד כותב, אולי כי בעלי גדל בדיוק בשכון דומה לשיכון אותו מתאר גוטפרוינד (אם כי באיחור של עשור+) וגם להם הייתה חבורה של חמישה נערים שגדלו, התבגרו, נלחמהו, חיפשו את עצמם...
גוטפרוינד מיטיב לתאר אווירה, בחלק הראשון של הספר הרגשתי שאני נמצאת ממש שם, בשיכון, מסתכלת על הנערים שמשחקים כדורגל (בלי בנות כמובן, בנות לא משחקות כדורגל...!), קוראים ספרים של חסמב'ה, מדברים על הפועל חיפה, על טיולים. יש ביניהם את המנהיג, פושטק על גבול הפלילי, אך נאמן ביותר, יש את השקדן, יש עוף קצת מוזר, יש אחד שאוסף דברים וכמובן המחבר שהוא הרגיש והיפה ויש גם אחות קטנה של אחד מהם. השיכון, כמו גם החבורה הוא סוג של כור היתוך, יש מכל העדות, אשכנזים, ספרדים, מעורבים, חלקם סטריאוטיפים גמורים, חלקם פורצי גבולות, שלל טיפוסים צבעוניים צועדים לאורך הספר וצצים מאור יותר כשהם כבר מספיקים להשכח ופתאום הופכים להיות חשובים.
במידה מסויימת הספר הזכיר לי את קו העלילה של "משאלה אחת ימינה" של אשכול נבו, בעיקר בגלל הגיבור הראשי, אבל גם בגלל קיטלוג החבורה וכמובן בגלל חיפה אבל הכתיבה הרבה יותר צבעונית ומגוונת, הרבה יותר כתיבת אווירה.
כמה חבל שהסוף מעצבן. יכול להיות שאנשים אחרים ימצאו את הסוף מושך ונכון, לדעתי, בדומה לגיבור הראשי שלו, גוטפרוינד לא ממש ידע למצוא סוף לסיפור, אז הוא חיבר לו סוף כמעט הוליוודי, כל כך לא שייך לספר שבא לבכות. גם 600 עמודים הראשונים לא חפים מבעיות. יש כמה דברים שלא מסתדרים בעלילה, כמה דברים מופרכים, אבל עדיין שווים קריאה.
לדעתי כדאי לקרוא את הספר, אם כי לא לצפות לשואה שלנו, הספרים שונים לחלוטין בסגנונם.
נ.ב. לדעתי הכריכה של הספר פשוט מהממת
5 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
ואני דווקא מחבבת את האדומים
אף פעם לא הייתי נגד הפועל ומבחינתי הם יכולים להיות במקום שני אחרי מכבי... רק לא התל אביביות ולא בית"ר:-)
והשנה חו"ל רחוק מאיתנו כמרחק עטר מגוורדיולה:-( |
|
tuvia
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
את יודעת, אכלנו כל כך הרבה מרורים מהקבוצה שלנו, שאינני מאשים את המכביסטים.
הרבה שנים, הפועל בכלל לא היוותה אופציה, כך שמכבי היתה מפלט של האדומים המאוכזבים. אבל האוהדים האמתיים , אלה שאדומים בלב, נשארים נאמנים תמיד גם בעליות וגם בתהומות הכי אפלים. אבל מה, אני מודה, מכבי זה סטייל של חו״ל. עוד יגיע היום של האדומים! |
|
נתי ק.
(לפני 12 שנים ו-9 חודשים)
טוביה, אני גדלתי בקרית אליעזר
כך שמבחינתי רק מכבי (וכן גם בימים קשים):-)
|
|
tuvia
(לפני 13 שנים ו-2 חודשים)
פסיפלורה, ראשית שבת שלום.
לא קראתי את הספר הזה אך כחיפאי לשעבר, אהבתי מאוד את הביקורת. לא גדלתי בנוה שאנן, אך היינו פוקדים לא פעם את האזור ויש לי עד היום חברים שגרים בשכונה.( היום הרבה יותר מזה).בקיצור חיפה תמיד בליבי, והפועל חיפה היא קבוצתי לתמיד, לא מכבי, רק הפועל! |
5 הקוראים שאהבו את הביקורת