ביקורת ספרותית על פרא אציל - סדרה לספרות יפה # מאת דודו בוסי
ספר בסדר

---

סקס עם האמא בשכונת הארגזים
--------------------------
- "פרא אציל" דודו בוסי –

לפני הקריאה:
זה הספר הראשון שאני קורא שלו.
באתי עם ציפיות נמוכות לספר סנסציוני וזול שלא אצליח להתחבר אליו.
לפי הדיאלקטיקה של הציפיות והתנגשותן במציאות, ציפיות נמוכות נותנות דווקא סיכוי יותר טוב לאהבת הספר.

אחרי ובזמן הקריאה:
ספר מופרך, לא ממש רציני, משעשע ולעתים ממש מצחיק, מרתק לקריאה.
ניכר שאילו היה בוסי פוגש עורך מעולה –לא שמעון אדף, ששוב הוכח לי שאינו נוגע בטקסטים שהוא אמור לערוך - היה יכול להוציא משהו טוב יותר, מתוך כשרון הכתיבה הגדול שללא ספק יש לו. הספר הזה מרגיש לי יותר מדי "לפי הספר" – כלומר לפי הכללים של שמי זרחין ושאר המורים לתסריטאות ולדרמה, בעיקר בעניין הקצנה מקסימלית של סיטואציות (כמו שאמר עמית, המורה שלנו לתסריטאות בירושלים: אם זה ויכוח, תהפכו את זה לרצח. אם זה תשוקה, תהפכו את זה לאונס).
מה שהכי הפריע לי הוא העדר העריכה –היה מוזר להתקל במשפטים שברור לך שצריכים לעוף כי הם מכילים הסברים מיותרים שמחלישים את הטקסט (לצערי, אין לי כאן דוגמא כרגע, כי משום מה אני לא מוצא את הספר. אבל אלו דברים ברורים לכל עורך – פרט לאלו שלא קוראים את הכתוב. שמות תואר וכינויים לדמות, והסברים למעשיה, כשהסיטואציה כבר אומרת את זה בעצמה).
דבר אחר שמפריע לי הוא שהילד, אלי המכונה "שמניה", מבוגר מדי בנפשו והתנהגותו לגילו הכרונולוגי. זאת בעיה שאני נתקל בה גם בספר הנוכחי שאני קורא, של ספרן פויר, ובוסי ללא ספק נמצא כאן בחברה נשגבת (זה המקום שעורך טוב יכול לכוון אותו אליו: ספרן פויר והכתיבה המוגזמת אך המעולה שלו). אצל פויר זה קורה כי אינו רוצה להכניס את הסקס לתוך דמותו של הגיבור הראשי. פה אין צורך בהפרדה הזאת – "שמניה" עסוק לא מעט בסקס. לא היינו מאבדים דבר אם הוא היה בן 18, נניח. והיינו מרויחים אמינות.
אבל בכל מקרה אמינות, או ריאליזם, או התעמקות בניואנסים הקטנים של ההוויה - אינם שם המשחק פה, וגם לא צריכים להיות. את אלו אפשר להשאיר לסופרים אחרים.

» ביקורות נוספות של suddenh
» ביקורות נוספות על פרא אציל - סדרה לספרות יפה #