ביקורת ספרותית על תנשום עמוק, אתה נרגש מאת יקיר בן-משה
ספר מעולה

---

אני יכול לנחש שהסטודנטיות בקורסים של יקיר בן-משה מעפעפות בערגה למשמע כל מילה שיוצאת מפיו, ואם לקבל את הספר הזה כפשוטו, אזי נראה שמדי פעם עפעופים כאלה נגמרים בסקס, טוב יותר או פחות. אפשר לשער שהיותו של המשורר גם עורך ספרותי רב פעלים מעלה את קרנו (אופס...) בעיניהן.

מן המפגש הזה נולדה פרודיה עצמית נהדרת, שעניינה הפער הבלתי נסבל בין היות משורר להיות מאהב: אני יותר מדי כזה, ופחות מדי כזה, וגם הן אומרות לי את זה. וכך, מסתובב הספר השני של בן-משה במעגל קסמים: נפגש, מזדיין (או לא) נזרק (לרוב) מתגעגע, מטלפן, ורוב הזמן לבד. לכאורה, פשטני ואגוצנטרי, אבל בן-משה עושה את זה אחרת: בשנינות של ליצן עצוב הוא מעצב כל סיטואציה בדרך שונה, במילים אחרות, ונמנע מחזרה על קלישאות של בינו לבינה.

חובבי ז'אנר ה"שירה בפרוזה" לא יוכלו להתעלם מחלקו של בן-משה בז'אנר הזה. גם אלה שאינם חובבי שירה במיוחד יאהבו את השנינות הסרקסטית שמפנה המשורר כלפי עצמו, ואת העברית חסרת המעצורים. בין לבין, משבץ בן-משה שירים פשוטים ויפים, מעין אתנחתות בקצב המסחרר של הספר.

לא לעיתים קרובות קם לנו משורר שמשיב רוח רעננה בשירה העברית המודרנית, ללא פשרות. בעשור האחרון קמו לנו שניים כאלה: יקיר בן-משה ואורית גידלי.

כמו שאמרתי, גם מי שאינו חובב שירה מובהק יהנה מהסגנון הפרוזאי הישיר, שאינו מתחטא או מתחנחן.

» ביקורות נוספות של נדב
» ביקורות נוספות על תנשום עמוק, אתה נרגש