אני יכול לנחש שהסטודנטיות בקורסים של <mark>יקיר בן-משה</mark> מעפעפות בערגה למשמע כל מילה שיוצאת מפיו, ואם לקבל את הספר הזה כפשוטו, אזי נראה שמדי פעם עפעופים כאלה נגמרים בסקס, טוב יותר או פחות. אפשר לשער שהיותו של המשורר גם עורך ספרותי רב פעלים מעלה את קרנו (אופס...) בעיניהן.

מן המפגש הזה נולדה פרודיה עצמית נהדרת, שעניינה הפער הבלתי נסבל בין היות משורר להיות מאהב: אני יותר מדי כזה, ופחות מדי כזה, וגם הן אומ