“בסיומו של הספר הרגשתי דפיקות לב מואצות, כאילו עברתי את המסע המפרך והמטלטל ביחד עם הדמויות וכעת הגענו אל המנוחה, אל הנחלה. רק שהנחלה אינה מבשרת טובות ולכן משאירה אחריה שובל של עצב וחרדה.

רודי ואימו טוני, יוצאים יחד למסע. הם עוזבים את אוסטריה כדי להגיע אל המקום אליו מבקשת האם לחזור כל חייה, כפר נידח בו גדלה ושם השאירה את אביה ואת אימה. כל חייה התחרטה על היותה בת נוטשת ורעה וכעת היא מוכנה לסגור מעגל ולהתייצב מול הוריה. היא לוקחת איתה את בנה וביחד הם יוצאים למסע של השלמה והכרה בו הם מתוודעים זה לזו וזוכים להכיר לעומק.

היחסים בין האם ובנה מרגשים ומעוררים התפעלות. הם לא חפים מבעיות וזה כל היופי במערכת היחסים הזו. האם מעריצה את בנה ולפעמים מגוננת יתר על המידה. לפעמים מוצאת עצמה משקרת או מגזימה כדי שדבריה יילקחו ברצינות הראויה להם והוא מצידו מוצא עצמו לעיתים בז לאימו הדרמטית, האישה הפשוטה וחסרת ההבנה המעמיקה. בסוף המסע יבין רודי דברים על אימו. דברים משמעותיים שייקח עימו לשארית חייו.

הספר מרגש. הוא כתוב בשפה עשירה וגבוהה ומצליח להכניס בשפתו ובתיאוריו המדויקים את הקורא אל תוך העולם הספציפי של 1939. עולם בו טוני מנסה להגן על בנה שנולד לאם יהודייה ואב נוצרי. היא מנסה להרחיק אותו מיהדותו ובכך להגן עליו מפני השנאה הקשה ששוררת בערים ובכפרים. דווקא בגלל אותה מגננה אימהית חזקה ועוצמתית מוצא עצמו רודי מתחלף עם אימו בתפקידים ומגן על "היהודייה המסריחה" מפני כל אותם עוברי אורח עלובים.

זהו סיפור אנושי על יחסים עמוקים בין אם לבנה אך גם על יחסים בין אנשים טובים הפוגשים זה את זו באמצע מלחמה וצמאים לתמוך ולהיתמך. זהו סיפור על הטוב שנמצא בעולם שטוף רוע ועל האמונה והדבקות שלנו כבני האדם לשרוד ולהישאר בחיים.
סופו של הספר עצוב והשאיר אותי בתחושות קשות. היהודים נרדפים מאז ומעולם ולנצח נחיה על חרבנו.

"הייתי צריכה לעשות זאת לפני שנים, אבל תמיד היו עיכובים, בלבולים, דחיות. קשה לנו לעשות את הטוב, הדרך אל הטוב תמיד זרועה מכשולים".”

“כמו בכל ספריו של אפלפלד, גם פיסת חיים זו אינה אלא אלגוריה לחיי היהודים באירופה. כך שאפילו הקפה - שהוא המוטיב המלווה של הספר - בא לעורר אותנו על התרדמה שבה שקועים יהודי אירופה. ישתו קפה כל היום וכל הלילה - ועדיין הם ישנים על האף, ואינם מבחינים ברכבת הפיכחון שבאה לקחת אותם אל השאול עלי אדמות, ואף את פניה הם מקבלים בצהלות שמחה.
הספר הוא חגיגה אירונית: דווקא החלומות הם האמיתיים, ודווקא בשינה מתגלים המסרים החשובים, הקריטיים, להצלחתן של הדמויות. אבל הכל לשווא. לא רודי הציניקן, ולא אימו התיאטרלית, אף לא ארנה, אינם מסוגלים להוציא את מסרי החלום מן הכוח אל הפועל. כי הנה, שוב בא הקפה כסם ממכר, כדי להשכיח מהדמויות את האמת המרה אודות המציאות שבה הן משוטטות כאחוזות תזזית.
בתחכום רב, מצליח אפלפלד לסנוור את עיני הקורא באופטימיות חלולה, כך שאינו שם לב עד לרגע האחרון ממש, שהוא - יחד עם כל גיבורי הספר - כבר התדרדרו מקצה הצוק.”

“מתגנב אליך לאט לאט בלי שתרגיש, בחרישיות, במשפטים קצרים מועטי רגשות, מסע איטי שבקושי מתקדם. כמו הדרך של רודי המתבגר לצד אימו מאוסטריה חזרה לכור מחצבתה, כך גם דרכו של אפלפלד אל לב בקורא. איטית כמו מהססת, לעיתים נעצרת בפונדק לאזור כוחות, לחפש נחמה, ואז ממשיכה בעיקשות נגד כל הגיון בדרך אל המחוזות הכפריים והאנטישמיים תקופת פרוץ מלחמת העולם הכי שניה. אפלפלד מגיע אל לב ליבו של הקורא בדרך מיסתורית ולא מובנת. וכשהיד של הסיפור עוטפת את ליבך בעדינות, או אז היא לוחצת לחיצה אחת, לחיצה מהירה ודי.

רודי ואימו יוצאים מכפר ליד וינה באוסטריה וחוזרים בדחף פתאומי של האם לחזור לבית הוריה. רודי תלמיד גמנסיה מצטיין, עם מראה ארי מובהק אותו ירש מאביו הנוצרי אינו מבין את אימו. האם מונעת על ידי זוגנרוהא (zugenruhe) מילה גרמנית שמבטאת את דחף הציפור לנדידת החורף, דחף שהוא חזק מהציפר.
לאורך הסיפור נראה כי אימו של רודי נמשכת למחוזות הכפריים בהם נולדה, רוויי האנטישמיות האלימות הבורות והשנאה כמו שעש נמשך ללהבה. רצונה לפייס את הוריה חזק מיצר ההשרדות.
במהלך המסע רודי עובר מסע משל עצמו לגילוי יהדותו, וזיקתו לעם הנרדף, תוך שאלות חוזרות ונשנות, ונסיונות עקרים להבין מדוע עם זה שנוא כל כך.

המסע של רודי ואמו מתקדם אט אט, לפעמים נראה כעוצר, כך גם הספר. גדולתו של הספר היא בזה שכשהו מסתיים אתה לא מצליח להפסיק לחשוב עליו.
את הספר את\ה יכול להניח, אבל הוא לא יניח לך
אני חייב להרגע אם לי צ'ילד

מומלץ מסע מרגש”

“ספר גדול. כמעט ללא עלילה מכניס אותך הסופר אל עולם מיוחד. האם יהודיה נשואה לנוצרי אתו ברחה מביתה היהודי ונולד בן לאם יהודיה. הספר מתאר את חזרתה של האם להוריה. במקביל את קבלתו של הבן לחיק היהדות. הכל במעטה של ספור מסע. זו גדולת הסופר. לבסוף לפני המפגש עם הורי האם היא נעלמת לבן אשר מחפש אותה עם ידידתו ארנה עד סוף הסיפור. הסיפור אינו מסתיים בכוונה כל אחד יסיים אותו כיד דמיונו. הספר עמוק גדול ומרתק. העלילה על רקע הכחדת העם היהודי על ידי החיה הנאצית.”