`אני לומד לראות. אינני יודע ממה זה נובע, אבל הכול נכנס עמוק יותר לתוכי ואיננו נעצר במקום שעד עכשיו תמיד הסתיים בו הכול. יש לי פנים שלא ידעתי על קיומו. עכשיו הכול הולך לשם. אין לי מושג מה מתרחש שם.`` מלטה לאורידס בריגה הוא נצר אחרון למשפחת אצילים דנית, הבא לפריז בחוסר-כל כדי להיות בה למשורר, ברשימות שלפנינו הוא מנסה להפוך את רשמיו, הרהוריו, זיכרונותיו וחרדותיו למעשי אמנות ובדרך זו לשקם את חייו ? ככל הנראה בלא הצלחה. רילקה שיקע ברשימות חומר אוטוביוגרפי רב, אך עמד על כך שאין בשום פנים להחליף בינו לבין גיבורו. ``מלטה עשוי חלקית מן הסכנות שלי,`` הוא מסכם, ``ואין זה מן הנמנע שבכליונו הוא חסך ממני את שלי.``