ביקורת ספרותית על תמונתו של דוריאן גריי (2006) מאת אוסקר ויילד

---

לא לעיתים קרובות אני נתקלת בספר שהדמות שאיתה אני הכי מזדהה נרצחת באכזריות על ידי הגיבור הראשי המהמם.
אוסקר ווילד, סופר, מחזאי, הומו מופגן, ואמן הקלישאות והקיטש הגדול בהיסטוריה, היה בריטי. הוא חי בסוף המאה התשע עשרה, בתקופה שבה לאצולה היה הכל ולא היה איכפת מכלום. הם השתעממו מהחיים, ונותר להם רק לסגוד לריגושים- כל שלא יהיו.
לאמנים של אותה תקופה שהתענגו על המרדפים האלה אחרי הריגוש הנכסף קראו דנדיסטים. אמני שיעמום.
בגדול הספר הזה הוא אלגוריה נושכת לתקופה ההיא, לאצולה הזו.. הוא מספר על בחור צעיר, בן עשרים ואחת (עוד מעט אנחנו!) כולו מושלם ותמים כזה. הוא מכיר אמן מזדקן שמתאהב בו בטירוף ומצייר אותו. בגדול, האמן הזה מכיר לו חבר טוב שלו שמשחית אותו מהיסוד וגורם לו להיות צינקן מניאק. האמן מצייר תמונה שלו ומעניק לו אותה. דוריאן מביע משאלה שהתמונה תזתקן במקומו והוא ישאר צעיר ויפה לנצח. זה קורה. מכאן העלילה מסתבכת בגדול... הוא טובע בתענוגות של מין וסמים. מתמכר לאומנות ומוזיקה וכל מיני דברים מטופשים שהופכים להיות המרכז של חייו. בסוף הוא מת כשהוא מנסה להשמיד את התמונה.
ואפשר לקרוא את זה כאלגוריה, כמו שזה נכתב של רדיפה אחרי מותרות מפגרות של החיים- בעיקר אחרי אסתטיקה שהיא הייתה האידיאל הגדול של התקופה- אומנות לשם אומנות, שרק משחיתות את הנפש ואת המוסר, אבל אני ראיתי בזה משהו אחר. כל הסיפור הוא על התמונה שבאזיל, האמן המזדקן, מצייר לדוריאן. התמונה הזו מזדקנת במקומו והיא זו שגורמת להשחתה של הנפש שלו- הוא יודע שכלום לא יפגע בו- הכל הולך לתמונה. ובעייני זו לא האסטתיקה שהונצחה בתמונה, זו אהבתו המטורפת, חסרת הגבולות והמעצורים, כמעט סגידה, של באזיל לדוריאן. ואת זה באיזשהו שלב הוא התחיל לשנוא, מזה הוא התחיל לסלוד, אבל זה מה שגרם לו להיות מה שהוא, גם כשהוא ניתק קשר עם באזיל- התמונה נשארה, וזה הכיל את כל מה שפגום בו, כל הבחירות המתועבות שהוא עשה. האהבה של באזיל הכילה את הכל. הוא סגד לו, בצורה הכי לא בריאה שיש, וכשהוא הצליח להתגבר על עצמו ולדרוש מדוריאן משהו אחד באמת, שיהיה האדם שהוא- שיהיה טוב, דוריאן רצח אותו, בצורה יצרית ומזעזעת, כמו הקשר שלהם.

מי שאהב- קראו שירה של ארתור רמבו, פול ורלן ושארל בודלר- אותו ניחוח. שמעו את פרחי הרע של מאור כהן!

» ביקורות נוספות של נתן איכר
» ביקורות נוספות על תמונתו של דוריאן גריי (2006)