ביקורת ספרותית על תמונתו של דוריאן גריי (2006) מאת אוסקר ויילד
ספר טוב

---

"אנשים רגילים מחכים עד שהחיים יסגירו בפניהם את סודותיהם, אבל למעטים, לנבחרים, תעלומות החיים מתגלות עוד בטרם מוסר מעליהם הלוט. לפעמים האומנות גורמת לכך, בעיקר אמנות הספרות העוסקת באופן ישיר בתשוקות ובאינטלקט."

אם הייתי צריכה לבחור ציטוט אחד שיסביר ולו במקצת את ההוויה שקיבלתי מהספר הזה אז הרי הוא לפניכם.
יכולתי לצטט כאן משפטים על גבי משפטים , להסביר ולתאר איך הם באו לידי ביטוי והשליכו על חיי בדיוק בתקופה בה אני מרגישה כי הם הכי מדברים אליי. יכולתי לצטט פה ספר שלם ולומר לכם כמה כמעט כל משפט שנכתב שם הוא נכון ותקף לגבי רוב האנשים. או לפחות כמה הוא נכון ותקף לגביי. אבל אני לא יכולה לעשות זאת. אני יכולה רק לכתוב לכם ש"תמונתו של דוריאן גריי" זהו סיפור מופלא וקסום. ספר פילוסופי שמציב מראה מול פניהם של הקוראים. הוא נכתב מזמן ועדיין מצליח להביא נושאים רלוונטיים על הפרק.

מהו יופי? מהי סגידה ליופי? היכן באה לידי ביטוי השלמות באדם?
אני יפה משמע אני קיים?

זהו ספר עלילתי אבל באופן אישי התרשמתי כי העלילה היא רק עוד אמצעי להבאת מסרים עמוקים יותר, פילוסופיים. דברים בהם רצה לדון אוסקר ווילד באותה התקופה אך לא יכול היה לעשות זאת בצורה כה ישירה.
יש שם ביקורת נוקבת על החברה וההתנהלות החברתית של אותה תקופה. רמזים עבים לאהבה שבין גבר לגבר שלא נאמרת במפורש בשום אופן אבל הפרטים הקטנים מספרים הכל.

מה יש לומר, ווילד בהחלט היה אישיות. תמונתו של דוריאן גריי הוא ספר שמעורר הרבה מחשבה, קורא תיגר, משליך על ימינו ובעיקר נותן לנו לבחון את עצמנו אל מול הסיטואציה.

תיאורים מופתיים שמובילים אותנו כל הדרך אל השיגעון והאובססיה. נרקסיסטיות שסופה תחושת מחנק ורדיפה. עיסוק תמידי סביב חיצוניות ונראות בחברה. כוח, מעמד, ממון, פאר ויופי הם רק חלק קטן מתמונה הרבה יותר רחבה.
הסוף מאוד סוחף ונקרא בנשימה עצורה.

"יופיו לא היה לו אלא מסכה. מהם הנעורים? לכל היותר תקופת בוסר של מצבי רוח רדודים ומחשבות חולניות. מדוע לבש את מדיה? הנעורים השחיתו אותו."

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על תמונתו של דוריאן גריי (2006)