ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 28 בנובמבר, 2009
ע"י יוֹסֵף
ע"י יוֹסֵף
תמונתו של דוריאן גריי, סיפור מרשים ומעורר מחשבה שנכתב בסוף המאה התשע עשרה, ומשקף את ההדוניזם והניהיליזם המודרני שהחל מתפשט באירופה. דוריאן גריי נער תמים יפה תואר ומידות, עומד בתווך בין שתי דמויות מנוגדות בתכלית זו לזו. הלורד הנרי, שעיקר תורתו מתמצית במשפט שנאמר על ידו לקראת סוף הספר "הריני מודה כי לדעתי מוטב להיות יפה מאשר להיות טוב..." – כלומר, עדיפות האסתטיקה על המוסר. ומנגד ניצב הצייר באזיל, המגלם את הדמות המוסרית התמימה והישרה. בספר משפטים ותובנות מרשימות ומקוריות, וכן באות לידי ביטוי בעיות רבות מתחום הפילוסופיה של המוסר והאסתטיקה. הדעות והמשפטים שאוסקר ווילד הביע דרך לורד הנרי מקוריים, ציניים, מטלטלים ומעוררים התנגדות, אך בה בעת מרשימים ובהחלט לא משאירים את הקורא אדיש.
קראתי שאוסקר ויילד, שאגב, נידון למאסר בשנת 1895 באשמת 'מעשי סדום והפקרות רבתי', אמר על הספר ודמויותיו: "באזיל הולוורד הוא מה שאני חושב שאני. לורד הנרי הוא מה שהעולם חושב שאני. דוריאן הוא מה שהייתי רוצה להיות - בזמן אחר, אולי".
.
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שין שין
(לפני 14 שנים ו-10 חודשים)
אם נדייק וויילד הוא הראשון שפנה לבית המשפט
בדומה לקסטנר (להבדיל אלף הבדלות) הוא הגיש תביעת דיבה לאחר שנכתב עליו שהוא הומוסקסואל. הוא הפסיד בתביעת הדיבה, הורשע, נידון לשנתיים מאסר ועבודת פרך, אשר הניבו את "הבלדה מכלא רדינג" לאחר שחרורו הוא יצא לגלות ומת בפאריס. קברו, המדהים ביופיו, בבית הקברות פר לשאז בפאריס מהווה מקור משיכה למעריצים ולחברי הקהיחלה ההומו לסבית. המצבה מכוסה בסימני נשיקות. לאחרונה גיליתי להפתעתי שוויילד היה נשוי באושר והיו לו שני ילדים.אכן דמות מורכבת. כפי הנראה הוא היה ביסקסואל או שבינו לבין אשתו, ששמרה לו אמונים עד הסוף, היו בעיקר יחסי חברות קרובים. מי יודע? בכל מקרה הספר גאוני וכן גם מחזותיו של וויילד בעיקר "סלומה" (שלומית) במהדורה המאויירת ברישומיו הארוטיים המדהימים של אובריי בירדסלי.
|
|
|
עקרבית
(לפני 14 שנים ו-10 חודשים)
המוות של ויילד
אגב כל צרותיו של ויילד נבעו מהרומן הזה, הרומן היחיד והמקולל שלו. הכל התחיל מפרסום הרומן. האשמות במעשי סדום והפקרות, דרדור מוסריותם של בני הנוער האנגלים הרכים, המאסר וכו'. ונגמר במותו. בטרם עת. חבל מאוד.
|
|
|
זרש קרש
(לפני 15 שנים ו-10 חודשים)
חוץ ופנים
האמירה של וויילד שציטטת בסוף הביקורת מעוררת בי הרהור מסוים כללי יותר, לגבי המתח בין האופן שבו אנו חווים את עצמנו לבין האופן בו חווה אותנו הסביבה.
אני בטוחה שבמקרה של וויילד, שהיה הומוסקסואל בעידן שבו הדבר נחשב כפי שנחשב, המתח הזה הועצם בין כמה וכמה. ובכל זאת האם לא כולנו היינו בוחרים להזדהות עם דמות אחת ממארג הרצף ששזור בספר הזה (או באחרים) ולתלות את הקריאה המעוותת לידי הסביבה - לטוב או למוטב? נדמה לי שווילד לא היה באזיל. גם לא גריי או הנרי. נדמה לי כי היה "נגוע" בכולן. לכן גם יכול היה להביט לנבכי נשמותיהן השונות כ"כ, פשוט כי היו הן השתקפויות מועצמות מנשמתו הוא. |
20 הקוראים שאהבו את הביקורת
