מאושר "ספר איום" ליחסי הורים-ילדים?אני מצטערת שאני מעלה זאת שוב.-אינני מסכימה.
"והעץ היה מאושר"...
-הוא מאושר.הוא לא חש מנוצל.הוא מאושר!! באיזה עולם פסימי אנחנו חיים שנתינה חסרת גבולות של הורה ללא קבלת תמורה/תודה נחשבת לאיומה,נחשבת לניצול?
למה? זה פשוט מבאס.

http://cafe.themarker.com/view.php?t=1159870

שיבולת... קודם כל תודה על התגובה המחכימה. אני מסכים עם רוב דברייך, ודווקא בשל כך אני חושב שהסיפור הוא מצויין. סיפור ילדים טוב הוא סיפור שההורה יכול דרכו לפתח את החשיבה הביקורתית של הילד וללמד אותו מורכבות מהי (כמובן בהתאמה לגיל ולהתפתחות). אם לדוגמא היה סיפור שמתאר איך הילד יהושע עוזר לאימו ומכבד אותה כל הזמן והכל טוב ויפה, סבבה זה נחמד, וגם את זה צריך. בספר הזה, לעומת זאת, הילד קורא ומזדהה עד עמקי נפשו עם העץ וההתנהגות של הילד מציקה לו, והורה מספיק קשוב יוכל לעודד את הילד לדבר ולהסביר לו מה לדעתו לא נכון בהתנהגות של הילד ומהי ההתנהגות הרצויה. בדרך זו הילד יכול להבין לבד עד כמה חוסר הכרת הטוב היא נוראית.
בקשר לנצרות, אני לא יודע אם זה קשור דווקא לנצרות מול יהדות. הרגש ההורי נמצא בכל מי שיש לו ילדים ואם אין איזו בעיה נפשית קיצונית כל הורה יהיה מוכן לעשות הכל בשביל ילדיו, וזה התיאור שבספר. למעשה רק בהורות קיים מצב של נתינה חד צדדית ללא גבול עם שמחה בצידה גם ללא שום גמול מהצד המקבל - הילדים. שוב אין כאן שלילת החובה של הילד להודות לאביו ואמו, וכמו שאמרתי דווקא זה יכול להילמד מתוך הספר, בצורה ייחודית. יש אמרה ידועה 'אבא אחד יכול לדאוג לעשרה ילדים, אבל עשרה ילדים לא יכולים לדאוג לאבא אחד...', זה עצוב אבל לפעמים זה נכון, ודווקא בשל כך, כנראה, מצוות כיבוד אב ואם נמצאת בין עשרת הדברות על אף הפשטות והטריוויאליות שבצויי.

מסרים סמויים אם בתור הצגת יחסי הורים-ילדים, הרי שזה ספר איום. אין לעץ שום צפיה לתודה, הערכה וכד'. והילד, כל עניינו רק לקחת ולקחת. אז בעיני זו מערכת , איך לומר בעדינות, לא מוסרית אפילו לא אנושית, סתם, מישו העניק לך , תביע תודה כלשהי. וגם מבחינה יהודית, למרות שאינני מבינה גדולה, אבל במושב הפשוט שלנו "שיבולים" רואים מה זה הורים וילדים.
לדעתי , גם הנתינה ללא גבול שציינת, יש בה סממן נוצרי. מעניין איך היהדות רואה את הסיפור הזה.
אני מקריאה לילדים מכה עשו חכמנו, ותאמין לי הסיפור על רבי טרפון ואמא שלו הרבה יותר מרגש. (ואת זה סבתא שלי סיפרה לי כשהיתה חיה).