ביקורת ספרותית על הטיגריס הלבן מאת ארווינד אדיגה
ספר בסדר

---

אינפלציה של רבי מכר הודיים הביאה אלינו גם את "הטיגריס הלבן". כמו רוב רובם של רבי המכר, הוא נקרא במהירות (ובהנאה, יש לציין) אך מותיר חותם לטווח קצר. הספר מנוסח כולו כמכתב ארוך, בחירה ספרותית שאין בה תועלת מלבד הגימיק.
בעוד שהספר ההודי המקביל, "נער החידות ממומבאי", טווה עלילה הודית רבת תהפוכות ומתח, כאן הערך המוסף הוא המסר המוסרי-חברתי. תובנות חברתיות אלה מפוזרות במהלך סיפור התבגרותו של הגיבור. בזכות ההתבוננות הביקורתית שלו על החברה בה הוא חי, הוא מצליח לנצח את השיטה, לגבור על יריביו וכבכל הפי-אנד – לזכות באושר ועושר.
הספר חוטא לנאיביות וילדותיות. כל הקצוות העלילה נקשרים בצורה מאומצת לכדי נצחונו של הגיבור. חמור מכך, עולמו של הגיבור (לאחר שבגר), נעדר רצונות או תשוקות שמאפיינים אדם בוגר, לא כל שכן חיי אהבה, חברה או משפחה. נדמה כאילו כל שסיגל לעצמו הגיבור בשנות התבגרותו היא התחמנות.

» ביקורות נוספות של זוהר
» ביקורות נוספות על הטיגריס הלבן