ביקורת ספרותית על לבד על מאדים - פרוזה # מאת אנדי וייר
ספר לא משהו

---

מארק וואטני הוא אחד מצוות מחקר שנעזב על המאדים בעקבות סופה. קורה. הצוות בן ששת האנשים הגיע למחקר של חודש ואחרי שישה ימים וסופה איומה, הצוות התקפל, בגדי ים, כפכפים, תרסיס שיזוף ומארק נעזב. הספר מדעי על מקום כמעט בדיוני ומכאן שזה לא ספר מד"ב כלל וכלל.
ומה עושה מארק? מחפש נייד להתקשר ששכחו אותו. אלא שמה? באותה סופה גם עפה האנטנה ובכך אפסו הסיכויים להתקשר הביתה. אלא שמארק וואטני בחור מאוד מוכשר והוא מתחיל ליצור לו תנאי מחיה, שזה אומר אוויר, אוכל, מים, חימום כי קררררר מאוד במאדים. וכאן יש לקחת בחשבון כמה דברים, לפחות בהתחלה: יש משלחת נוספת שתגיע בעוד ארבע שנים למיקום הרחוק כמה אלפי קילומטרים מהנוכחי. יש מזון למעט פחות מהזמן הזה, המשלחת הנוכחית לא יודעת שמארק חי, אבל נאס"א כן מגלים שהוא זז מעת לעת. אמנם לוקח לשידור רדיו רק כמה דקות להגיע מכדור הארץ למאדים, אבל אין קליטה.
מארק וואטני, כזכור, בעיקר בוטנאי, אבל גם מהנדס ויודע כמה דברים בחיים והוא יוצר יש מאין דברים שזה לא ייעודם המקורי ומספר לנו על זה בחן. מה שפחות חינני ומאוד מאוד אמריקאי וטלוויזיוני אלה השיחות ברמה ירודה עם המון "פאקינג", שמתורגם רע מאוד לעברית. זה מוריד שאולה את רמת הספר. גם העיסוק הטלוויזיוני היומי בשאלה אם היו צריכים לספר לצוות הנותר על מארק המסתובב ברחובות מאדים אם לאו, מייגע. זה כנראה מנסה להביא את הספר למחוזות יומיומיים יותר ורק מראה שווייר לא החליט ברחובות איזו עיר ובאיזו מדינה הוא עצמו תועה.
אלא שאז מחליט מארק שאם האנטנה עפה ממנו, הוא ילך אל האנטנה... זו של גשושית הפאת'פיינדר שנשלחה למאדים ב-1997. הלך והביא ותיקן ושידר בדרך קטועה לנאס"א. ונאס"א בחזרה, אבל למארק לא היה באותו רגע עט. (האמריקאים ניסו לפתח עט הפועל בלחצי החלל ולפעמים הפוך מכוח המשיכה ושעדיין יעבוד. זה לא פשוט. הרוסים שלחו עפרון...). כך או כך, תקשורת נוצרה בסיוע חנוני מחשבים, שרק ברגעים כאלה הם מועילים.
ובעוד הזמן עובר בנעימים, האדניות עם תפוחי האדמה שוקקות מזן מיוחד המיועד למקדונלד'ס, מסרים מבדחים עוברים בין מאדים ליוסטון והנה תקלה, תקלת בלאי. הכל מתפוצץ מלחץ, האדניות עפות, מארק עף, נותר רק הרובר, רכב החלל לגור בו והגשושית לשדר דרכה ולומר שהנה התקצר הזמן בו יספיק האוכל. נאס"א נכנסים ללחץ ובונים רכב חלל חדש תוך זמן קצר, ששולח משלוח מזון מרוכז מברגר קינג. והנה תקלה, תקלת אמריקאים שגרתית, המכניסה עד מהרה את הסינים לתמונה, שבדיוק אז יש להם רכב חלל בחצר. ועתה לחלק המשעשע לספר עתיק שכזה מ-2014. סין כבר מזמן לא מדינה שרק עתה הגיעה למצב בניית מכוניות מקרטעות. ההיפך. אם צריך רכב חלל דחוף, פונים ב-2025 לתחנת מוניות החלל של אילון מאסק, לספייסאקס, מזמינים מונית ללא נהג, מכניסים כתובת והולכים לצפות בנטפליקס.
טוב, חזרה אחורה מהר במכשיר הווידאו.
בכל מקרה, בסוף מודיעים לחללית החוזרת כי מארק חי ומאלתרים חזרה למאדים למקום המרוחק, אליו יצטרך להגיע וואטני ולעלות חזרה לחללית אם כל התיאומים יצליחו.
הספר נכתב כתסריט, כך מורגש, למסך הגדול, לתרועות הקהל. זה כל כך אמריקאי, השפה, ההומור הבייסבול והרוגבי.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על לבד על מאדים - פרוזה #