ביקורת ספרותית על מטילדה - מרגנית # מאת רואלד דאל
ספר טוב

---

לאחרונה (יחסית) נפתח עמוד נהדר בפייסבוק שנקרא "לפסוע במשעול המרגנית". שני אנשים מבוגרים שבים לספרי הוצאת "מרגנית", קוראים אותם ומעלים סקירות. זה עשה לי חשק לשוב גם להוצאה המעולה הזו, ולכן לקחתי את ספר המרגנית הכמעט יחיד שיש לי בבית - "מטילדה" מאת רואלד דאל.
קראתי את הספר בילדותי ואני זוכר שמאוד אהבתי אותו, וגם כמובן שראיתי את הסרט.
במקרה (או שלא) נהייתי הורה לילדה קטנה, כיום בת שלוש וחצי (בערך הגיל של מטילדה בפרקים הראשונים), וגם נהייתי מורה בבית ספר, זירת התרחשות מרכזית של העלילה (מלבד ביתה של מטילדה).

אז מה אני חושב על הספר ממרומי השנים, מזווית ראייתו של אב צעיר ומורה במערכת החינוך?
ובכן, זהו ספר נפלא. כתוב בתנופה ושנינות, שילדים יהנו מהם - הטריקים שמטילדה עושה כדי לנקום באביה, החוויות שלה בבית הספר וכמובן המאבק הסופי שלה מול המנהלת האימתנית - ילדים יאהבו את זה, ולראיה- הקרנתי את הסרט לתלמידים בכיתה ז' לקראת סוף שנת הלימודים והם אהבו את הסרט מאוד (וציינו שכבר הקרינו להם אותו בביה"ס היסודי).

אבל מה תורמת הקריאה בגיל מבוגר יותר?
אני חושב שהבחנתי בזווית הסאטירית של הספר, באמירה הנוקבת שלו כנגד עולם המבוגרים וכנגד הממסד החינוכי (המגולם על צדדיו האפלים ביותר בידי המנהלת, ועל צדדיו החיוביים ביותר בידי דמותה של מיס מרשמלו, מורתה של מטילדה בכיתה א').

הספר בעצם עוסק בניכור הורי. מתוארים בו זוג הורים שלמען הקריירה שלהם (אביה של מטילדה) או למען הפנאי והעיסוק העצמי (אמה של מטילדה) מזניחים לחלוטין את בתם. הם מספקים לה אוכל וקורת גג, ובטוחים שבכך יצאו ידי חובתם כלפיה. העלילה של מטילדה מתארת הזנחה של ילדה גאונה, שמלמדת את עצמה לקרוא בגיל ארבע, אך זה רק בשביל להוסיף "פלפל" לספר. הרי ברור שאף ילד לא צריך לסבול מהזנחה כזו, גם אם אינו גאון (ויש להודות- מעטים הגאונים בעולמנו, וגם הגאונים המעטים- אני לא בטוח כמה גאוניותם הייתה בולטת לעין בגיל ארבע).

מעבר לכך, הספר ממשיך לעקוב אחרי מטילדה בביה"ס, ופה מתגלה אמירה נוקבת נוספת כנגד המבוגרים - חוסר האמון שלהם בילדים. לא חוסר אמון ביכולותיהם, אלא חוסר אמון בדבריהם, ראיית עולמם והדרך שבה הם מפרשים ומתארים את המציאות. זה מתבטא כאשר אנחנו (הקוראים) נחשפים יחד עם מטילדה לזוועות שמתרחשות בבית הספר, ומטילדה (או חברתה הטובה) שואלות ילדה גדולה יותר מדוע הילדים לא מדווחים להוריהם על התנהגותה האלימה של המנהלת כלפי התלמידים, והתלמידה הגדולה אומרת בתגובה שאין טעם לספר להורים, כי הם במילא לא יאמינו לילדיהם ויסווגו אותם כשקרנים.
מעניין לבחון כיום, בשנת 2025, את שתי האמירות האלו. מצד אחד, האמירה כנגד ההזנחה רלוונטית כפעם. הורים זורקים את ילדיהם מול מסכים, ולא מספקים להם את תשומת הלב שהם זקוקים לה ואת הכלים הדרושים בשביל למצות את הפוטנציאל שלהם.

מצד שני, האמירה כנגד חוסר האמון בילדים כבר לא ממש "מחזיקה מים". הורים היום לוקחים את הצד של ילדיהם באופן כמעט מיידי וללא סייגים, כנגד מורים או אפילו ילדים אחרים. אפשר להתווכח אם זה טוב או רע, אבל אין ספק שהמציאות בפן הזה השתנתה מאוד.

כתבתי המון, אז אתמצת: עודדו את ילדיכם (אם הם בגיל המתאים) לקרוא את הספר. ועשו זאת גם בעצמכם.

» ביקורות נוספות של Cantona
» ביקורות נוספות על מטילדה - מרגנית #