“נובלה יפה, מעט עצובה ואפילו מעט מעצבנת, שנכתבה במאה ה-19 ומספרת על אישה אמריקאית שמתאהבת בבחור איטלקי מאסיזי שבחבל אומבריה באיטליה. הם מתחתנים והוא מנצל את טוב ליבה וכספה במשך שנה, ואז מת. היא יורשת את חמשת ילדיו (מאשתו הראשונה), עוד שני אחיינים, דוד עצלן וסבתא משוגעת. האישה האמריקאית, פרודנסיה, היא אישה בעלת עקרונות ואופי מברזל, אבל גם בעלת רוח טובה וסלחנית, אופטימית ושמחה בחלקה. היא לוקחת את עול הבית והילדים ומטפלת בהם.
הסיפור מתרחש 16 שנים לאחר שהבעל נפטר, כשפרודנסיה כבר מבוגרת, הילדים גדולים ויצאו מהבית. יש לה חלום אחד, צנוע, לפרודנסיה - לפנות את מבנה הרפת הקטן שמסתיר את הכניסה לבית, ולהקים במקומו חצר קדמית יפה ומטופחת. לצורך זה היא חוסכת פרוטה לפרוטה, אך איכשהו כל פעם שהיא מתקרבת לסכום אחד מילדיה בא עם בעיה כלשהי, שכמובן רק כסף יכול לפתור. התנהגותה של פרודנסיה מכמירת לב ומעוררת הערצה בו זמנית, והתנהגותן של הדמויות האחרות בסיפור (איטלקיות כולן) מעוררת כעס.
זוהי נובלה קצרה ויפה, אני לא קראתי אלא האזנתי לה בקולה של המספרת עדי לב שעושה עבודה נהדרת. ממליץ בחום.”