אני די בטוחה שקראתי אותו רק כי הוא היה ספר חובה בבית הספר שלי קראתי אותו בחטיבה כי הוא היה ספר חובה ואף נבחנו עליו. זה ככה בהרבה בתי ספר ותהיתי זמן מה למה .
אני לא רואה בו יצירה שמעבר להרבה ספרי ילדים אחרים.
כשהייתי ילדה קטנה התחברתי יותר לספרי צפרדי וקרפד.

נ.ב
לא הבנתי מדוע לא תרגמו את שמה של המורה לגברת דבש אם כבר לא משאירים שמות כפי שהם.

למה קראת אותו אם לא אהבת?

אוי, מסכימה עם כל מילה גלדריאל!

אני מנהלת ספרייה יישובית קטנה ותמיד משעשע אותי לראות כמה התגובות של הורים ומבוגרים לספרי דאל שונות מאלו של הילדים.

הרבה מההורים מזדעזעים מהתכנים, שכפי שאמרת, הם אנרכיסטים, פרועים ומאיימים בבירור על הסדר שאנו ההורים מנסים לאכוף על הילדים. תמיד מדובר במבוגרים שלא קראו בילדותם את הספרים האלו ולא זוכרים את ההרגשה של ילד שמתמוגג מהקריאה בהם. הילדים שקוראים את ספריו , כמובן מתלהבים ורוצים עוד.

לדעתי דאל הוא גאון.
בדומה לסופרי ילדים דגולים אחרים, מעלתו העיקרית היא שהוא לא הפסיק לראות את העולם דרך עיניו של ילד. אין הכוונה לכך שהוא היה בהכרח אדם עדין נפש או טוב לב, או הורה מוצלח במיוחד ( והביוגרפיות שנכתבו עליו מצביעות שלא ) אבל אין ספק שבספריו הוא מצליח להעביר (בהגזמה גרוטסקית ) את נקודת המבט הילדית. בית הספר של מתילדה מתאר את חוויות הילדות של בית ספר באנגליה, את תחושת חוסר האונים של ילדים שנפשם נרמסת במוסד אפרורי ומשמים , שלמורים והמחנכים שבו אין שום עניין בטיפוח התלמידים אלא רק לכופף אותם לכללי המוסד.
להורים של היום התיאור המפלצתי של גברת טרופדרוס נשמע כגרוטסקא אכזרית שלא ברור מנין היא מגיעה, אבל אנו מדברים על מערכת החינוך האנגלית של תחילת המאה, שבה המורים לא רק שיכלו לגעור ולהשפיל את תלמידיהם, אלא אף להכות אותם באכזריות במקל, סרגל ושאר אביזרים חינוכיים.
תחושת חוסר האונים וחוסר הצדק שחווה הילד הקורא תיאורים כאלה מתחלפת לתחושת ניצחון כשמתילדה מגלה את כוחותיה המיחדים, ומשתמשת בהם כדי לחלוק צדק פואטי לכל המבוגרים שמנצלים את כוחם כנגד חלשים.
מדוע ילדים של היום יזדהו ויאהבו ספר שמתאר חוויה כל כך קשה? ובכן, כל ילד חש, כמה פעמים ביום בוודאי, חוסר אונים מול המבוגרים המכתיבים את חייו - הורים, מורים וכדומה. אין הכוונה שהוא סובל מהתעללות ואלימות , אבל בהחלט ספר שנותן את הכוח בידיו של ילד על פני המבוגרים יוצר אצלו תחושה של הזדהות עמוקה, ובד בבד האירועים המתוארים בספר הם כה מוגזמים שברור שהוא לא מרגיש שהם מאיימים או מפחידים אות ממש.

לגמרי "השמדת ערך". הוי, "כמה אוילי", מחשבות.
הביקורת הזו היא "לא הקשקוש היחיד", כמובן, אבל עדיין.
סקירה נוראה לספר ילדים נהדר.
אני מצטער מעומק הלב, מחשבות, אבל אני לא חושב שאי פעם אני אוכל להסכים איתך. בעצם אני יכול אפילו להיות לגמרי בטוח.

כן אני יודעת שהיה נאצי אבל כתב טוב ספרי ילדים, כנראה.

יש הרבה ספרים שהפכו רב מכר כי מישהו התחבר אליהם. נניח לאריה שאהב תות אני חושבת שזה ספר לא קריא.
איה פלוטו לא התחברתי.
לא יכולה לומר כסילות ספרותית כשיש נתח של ילדים שאוהבים..כל אחד לועס בסוף את האוכל שהוא אוהב.
את הגברת מטילדה לא קראתי אך ראיתי סרט דומה מאוד לעלילה עם אותם מוטיבים.

אני חיבבתי בדרך כלל את הספר.
ספר ילדים חתרני - זה חידוש. מסכימה שדאל "מכופף" את העלילה שתתאים לאג'נדה שלו - אבל הוא לא היחיד שעושה את זה.לדעתיי הוא סופר עם זווית ראייה ייחודית וחשיבה מקורית ואת זה לא מוצאים כל יום.

אני מסכימה עם הביקורת, הספר די מוזר

אבל עדיין אני מעדיפה אותו על פני ספרים מסוימים אחרים

אומנם לא קראתי למרות שהוא בתכנון אבל זו דעתך ולמרות שהיא די נוקשה, זכותך לחשוב זאת. אם כי את דאל אני מחבבת. קראתי שניים מספריו ואהבתי מאוד.

אנקה, רואלד דאל היה קצת נאצי, אבל זה באמת לא קשור.

מחשבות, אני מוחה ! הבן שלי הצעיר גדל על ספרי רואלד דאל בגיל בי"ס יסודי.
והוא בכלל לא כסיל ולא היה כסיל מעולם.
לא כל ספר ילדים צריך להיות כתוב בעלילה הגיונית.
וילדים אוהבים חוש הומור לא מתוחכם וציני כמו הגדולים.

אני מקווה שלא הערת משהו לא לעניין לבתך.

לא מסכימה כלל. כמו כל הספרים של דאל, זה ספר מופתי, מקסים, מלא מסר והומור

מה שפפריקה

מזמן לא ראיתי ביקורת שהיא כל כך השמדת ערך. וזאת אפילו לא הנקמנות שמדברת מגרוני.

בהחלט (יכול להיות שאתה פשוט לא בנוי לכסילות ספרותית)