ביקורת ספרותית על בתו של שומר הזיכרון מאת קים אדוארדס
ספר בסדר

---

ספר בינוני, בעיקר בגלל רמת הכתיבה הלא עקבית שלא אחת מרגישה נמרחת, לצד עלילה שיש לה פוטנציאל להפוך למרתקת, אבל כוללת גלישה לעלילות משנה מיותרות ומייגעות לצד קטעים רבים "שאינם מסתדרים", באופן שלא תואם סיפורת מהסוג הזה - יש יותר מדי פרטים לא ריאליים באופן מוגזם.

קרוליין הדמות הראשית מוצגת כמי שביום מושלג אחד הופכת את עורה ומבצעת שינוי משמעותי בחייה שמוצג כ"ציות לצו מצפונה".
אבל איך זה מסתדר? גם האדם הכי מוסרי ומצפוני שיש יהפוך את כל חייו ויבצע מעשים שמנוגדים באופן חד לאופיו? וכל זה בשביל ילד שאפילו לא שלו?

העלילה מתרחשת ברובה בשנות ה60-70 וגולשת לשנות ה80, טרם עידן בדיקות ההיריון המוכרות לנו שהובילו ומובילות לכך שרבים מילדי תסמונת הדאון לא זכו/זוכים להיוולד. באותה תקופה שאינה כל כך רחוקה, נטישת ילדים שכאלו בבתי החולים היה תרחיש מוכר, ואי אפשר לשפוט אנשים שעושים את זה וכמו שקרוליין מסבירה לנורה - זה לא דבר חריג ורוב הרופאים היו ממליצים לעשות את אותו הדבר שדיוויד רצה לעשות.
ובכל זאת קרוליין בוחרת לקחת את התינוקת ולגדל אותה, למרות שהייתה רק עוברת אורח חולפת בסיפור הזה. קרוליין נכנסת מרצונה למאסר עולם, מקריבה את החופש שלה ואת כל מה שהיה לה לפני כן בשביל לגדל ילדה בעלת צרכים מיוחדים שלמעשה חטפה אותה ואין לה שום מעמד חוקי לגביה (לזה ניתן הסבר שד"ר הנרי בחפזונו לא מילא את שמות ההורים בתעודת הלידה, וקרוליין קולטת שתוכל להדפיס את שמה כשם האם בקלות).

בספרים רבים מוצג סוף טוב שהכל מסתדר בו וכולם חיים באושר ועושר - אבל כאן זה מרגיש מאולץ מדי: כל גיבורי הסיפור וגיבורי המשנה מסתדרים ומוצאים את מקומם, קרוליין שוב עושה את הדבר המוסרי והנכון ומשתפת את נורה בגורלה של פיבי, ואחרי שמזעזעת את עולמה לא עובר הרבה זמן עד שנמצא שביל הזהב וכולם שמחים ומאושרים...

גם דיוויד, למרות שהוא היחיד שכבר לא חי באושר (או בכלל), מוצג לקראת בסוף הסיפור באור חיובי במיוחד - האדם שמסר את בתו למוסד ושיקר לאשתו שהיא מתה, אבל דאג לה כלכלית גם לפני שהודה בחרטה שלו, גם בחייו וגם במותו - הוא דאג מראש לחשבון נאמנות שיאפשר לפיבי לקבל את הירושה שמגיעה לה כבתו.
עוד הוא מוצג בטוב לבו בדאגתו למטופלים שלו, כפי שמתואר בהלוויה שלו, ועוד לפני כן בדאגה לרוזמרי (עוד עלילת משנה מיותרת שמסתיימת באופן לא ריאלי בצורה הטובה ביותר - כולל לימודים אקדמאיים ונישואין לרופא צעיר שמאמץ את בנה...).

אפשר בקלות ללכת לאיבוד כשקוראים את הספר הזה, ועוד יותר כשמנסים להבין מה המסר אותו הסופרת ניסתה להעביר, אם בכלל.

» ביקורות נוספות של ורד
» ביקורות נוספות על בתו של שומר הזיכרון