ביקורת ספרותית על מגלן מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

"לעולם יוכל אדם אחד ויחיד, בחייו הקטנים ובני החלוף, להגשים ולהפוך לאמת נצחית את מה שדורות על גבי דורות רק חלמו עליו".
במילים האלה מסיים צוויג את ספרו הנפלא. יש איזו יומרה רומנטית בהם לכאורה, אך עובדתית הן נכונות. לפחות במקרה של מגלן.

פרנאו דה מגלאש נולד ב- 1480 בצפון פורטוגל. באותם הימים פורטוגל הקטנה, שהייתה מדינה ענייה מאוד קודם לכן, השאירה אבק מריר לכל הגדולות של אירופה בתחום תגליות ימיות וניווט. תודות למאמציו של הנסיך אנריקה המכונה 'הספן'(אף שהפליג פעם או פעמיים בחייו סה"כ) החלו הספינות הפורטוגליות לגלות עולמות חדשים ולרסק את כל מה שהיה "ידוע" אז בהתבסס על כתבי חכמי רומא על הימים והאוקיאנוסים.

ב- 1434 ז'יל איאנש הקיף את "קאפ נון" – אותו אזור באפריקה המערבית (מעט מתחת לחופי מרוקו של היום) שמימי קדם נחשב ללא עביר,מאז החלו להיסדק כל האמונות התפלות על מי הים הרותחים שבולעים את הימאים או על מפלצות טורפות אדם שחיות בארצות רחוקות. אירופה הכמהה לתבלינים הייתה מוכנה לשלם כל מחיר עבורם. וכשהתגלה גם הזהב על הדרך נפתח תאבונה עוד יותר.

עם זאת, גילוי עולם היה עיסוק מסוכן עד מאוד. לא היו מפות מדויקות ומלאות כמו בימינו, אפשר היה ללכת לאיבוד ברחבי האוקיאנוס האדיר, להיקלע לסערה, למות מצפדינה ורעב, להיהרג על ידי הילידים או פשוט לטבוע. וכל זה קרה אינספור פעמים כמובן. אך עדיין רבים מספור ביקשו להצטרף למסעות שהציתו את הדמיון ומחיר הסחורות מהארצות הרחוקות היה בסדר גודל של מחיר הרואין של היום, אז האפשרות להתעשר ברגע הייתה מפתה עד מאוד.

מגלן הצעיר הפליג תחת דגל של ארצו פורטוגל למסעות ארוכים כמלח פשוט, נלחם ונפצע. אך למרות שתרם רבות לתהילתה ועושרה של ארצו ומלכה מנואל, זכה ליחס של זלזול, קצבת אביר זעומה ופגיעה אנושה בכבודו.
אותה העת, ספרד שקינאה בשכנתה הקטנה ממערב, החלה גם היא לעלות על הגל תרתי משמע בייחוד אחרי הישגו של קולומבוס ב-1492. בלב כבד אך נחוש ותוך שהוא נעזר בחברים נאמנים מציע מגלן את שירותיו למלך ספרד, קרל ה-5 ומכאן גם ההגיה הספרדית של שמו.

מאותו הרגע מתחילה אפופאה מרתקת שקשה היה לי להפסיק לקרוא . מגלן ביקש לשבור עוד אמונה עתיקה ועל סמך חישוביו של חברו פניירו, גילה שיש מעבר סודי בין האוקיאנוס האטלנטי לשקט.

אולם חישובים לחוד ומציאות לחוד.
מסעו הארוך של מגלן היה דוגמא להתמדה וכוח רצון אנושי מופלגים. עד אשר גילה מגלן את המצרים שקרויים היום על שמו באזורים הקודרים של פטגוניה, כבר כמעט איבד את האמונה, חווה מרד בצוותו והתגלה כמפקד קשוח ומתוחכם שלא מרחם על אנשיו. עם זאת הוא הצליח להשיג ללא אלימות (באופן יחסי כמובן), ביזה פראית או שיעבוד הילידים עבור כתר ספרד יותר מאשר פיסארו או קורטז שהתאכזרו מאוד לילידים בדרום אמריקה. לאחר גילוי המצרים, הדרך לאיי התבלינים ומלאקה בראשם (אזור אינדונזיה של היום) היה פתוח ממערב, לפחות כך הוא חשב. מגלן היה בדיוק בשיאו עד אשר מעשה יהיר וטיפשי אחד מצדו , כמעט הרס את כל מה שהושג במאמצים בלתי אנושיים. מה שבטוח זה הרס את מגלן עצמו...

צוויג פשוט במיטבו בספר הזה. כל מה שנפלא בכישרון הכתיבה שלו בא לידי ביטוי בביוגרפיה המרתקת הזו, שהתרגום של ליה ניגרד רק מיטיב עמה, ללא הצד היבשושי שלפעמים מזדחל אל כתביו מהסוג הזה.
צוויג עשה פה עבודה ארכיונית ותחקיר יוצאים מן הכלל. החל מהרישומים הדקדקניים של מגלן על כמות המזון והמים שצוותו יצטרך בכל יום ועד לתיעודים מרתקים מהמסע שנרשמו על ידי פיגפטה האיטלקי, שהתלווה להפלגה ובקושי שרד בעצמו.
ללא ספק אחד הספרים הטובים שקראתי והביוגרפיה שהכי נהניתי ממנה מאת צוויג. קשה להעביר בביקורת הזו עד כמה הוא נהדר.
מומלץ מאוד.
עכשיו אני בטוח יותר מאי פעם שכדור הארץ הוא עגול.

» ביקורות נוספות של Pulp_Fiction
» ביקורות נוספות על מגלן