ביקורת ספרותית על פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות מאת מרישה פסל

---

תכירו את בלו ון מיר. היא בת שש עשרה, אינטלקטואלית מאוד, מכירה פחות או יותר את כל הקאנון הספרותי המערבי. היא גם דואגת שתדעו את זה, כך שהיא מתבלת את כל מה שהיא כותבת בציטוטים ורפרנסים מחוכמים על ימין ועל שמאל. היא לא סתם באה לספר סיפור, היא מכסה אותו בהגות שלמה. כן, היא מתכננת להיות מצטיינת המחזור, זו שמתקבלת לאוניברסיטה בליגת הקיסוס ונואמת בשם הבוגרים בטקס הסיום של התיכון.

כמו כן, היא בלתי*.

בלו ון מיר היא הדמות המספרת של הספר הזה, ואין שום סיכוי שאתם הולכים לאהוב אותה. אם הציטוטים הבלתי פוסקים והפניה לסמכות בלי אמירת בדל דעה משלה לא מספיק מעצבנים, אז תדעו שגם אף אחד אחר בסביבה שלה לא ממש מסתדר איתה, היא מתבודדת, חושבת דברים לא נחמדים על אנשים ואז אומרת אותם בחוסר טקט, מתלוננת על זה שמנצלים אותה ואז מנצלת אחרים בלי בושה ובלי מחשבות שניות או חרטות. נכון שיש לבלו כמה סעיפים ביוגרפיים שעומדים להגנתה. מאז שאמא שלה נפטרה כשהיא היתה בת חמש, נודדים בלו ואביה גארת, הפרופסור למדעי המדינה, בין מדינות בארצות הברית לפי האוניברסיטה או הקולג' שמעניק משרה סמסטריאלית לפרופסור ון מיר. השנה שעליה בלו הולכת לספר לכם היא שנה מכריעה בגורלה, שנת סוף התיכון והקבלה ללימודים הגבוהים, מוכן כבוד הפרופסור לנוח על מקום אחד לשנת לימודים שלמה, והדיאדה שהיא בלו ואבא שלה (בלי סבים וסבתות, בלי דודים, בלי בני דודים, כן שובל ארוך של מאהבות נטושות ומאוכזבות של גארת השרמנטי וחסר הכבוד הבסיסי לנשים) מגיעים לצפון קרוליינה לשבעה וחצי חודשים. בתיכון החדש שאליו בלו מגיעה יש הרבה דמויות ברמות כאלה ואחרות של מוזרות. אבל מוזרה מכולם היא המורה לקולנוע ששמה האנה שניידר, וחבורת "כחולי הדם" - נערים ונערות שהיא אוסםת סביבה לסוג של חוג בית שמטרתו לא ברורה. בערך בעמוד ארבע מאות האנה שניידר יוצאת עם התלמידים לטיול גיבוש בהרים, ממנו היא לא חוזרת, וזה לא ספוילר, זה מובא ממש בתחילת הספר.

צריך לקחת את הספר הזה בפרספקטיבה של תיכונים אמריקאים וסדרות על תיכונים אמריקאים. הם גדולים, המושג של כיתות-אם לא קיים, וגם המושג של מגמות לא דומה למה שקורה בארץ. זה משפיע על הרבה דברים, כי החברויות למשל מסתדרות בקליקות, והרבה דברים קורים במסדרונות ליד הלוקרים או בקפיטריה, כי אין באמת כיתה להיות בה בהפסקות. חדר הכיתה שייך למורה, ולא לתלמידים, והוא גם מעצב אותה כרצונו ומשאיר שם פרטים אישיים שלו וכל אלה דברים שבאים לידי ביטוי בעלילת הספר. כמו כן השנה האחרונה ללימודים מוקדשת כמעט כולה למשימה של קבלה ללימודי המשך אקדמיים, אבל זה פחות משנה.

עכשיו הפסקה מתודית קצרה. הספר הזה נלקח מהספרייה העירונית ולא מספריית הרחוב, יחד עם שלל של שלושה ספרי מתח שלא היו מוצלחים ביותר. הוא שייך לסדרה לספרות יפה של הוצאת מודן, זו שכורכת את הספרים מהסוג הזה, כדי להבדילם ממותחני בלאדאצ'י ודומיו, בכריכת קרטון מהודרת ומחוספסת בצבע השמנת, ועליה מוטבע של הספר על רקע אובלי חלקלק. הכריכה הזאת מבחינתי היא דגל אדום לספרים שברובם אינם טובים במיוחד, חלקם עבים בצורה לא סבירה, וגם לא ממש טובים. נכון שפה ושם יש בסדרה הזאת הברקות, למשל האמת על פרשת הארי קברט או הבית העגול אבל בגדול זו לא הסדרה האהובה עלי וכוללת ספרים כמו הדרך, המלך הלבן, הנכדה של מר לין, הנערה עם קעקוע דרקון, הנערה מהדואר, החוחית, ההיסטוריה הסודית.

שמתם לב מה עשיתי פה? בית ספר תיכון, מורה, חבורה של תלמידים נבחרים ומבודדים משאר השכבה, אסון טראגי - זה בטוח נשמע כמו "ההיסטוריה הסודית". אז כאילו כן, אבל בעצם לא. כי בבחירת דמות המספרת הלא אמינה והבלתי נסבלת בלו, לקחה מרישה פסל כיוון אחר. איזה כיוון? אחר. הספר הזה לא דומה לשום דבר אחר שקראתי, ולכן אני מתקשה לקטלג את הספר ולחוות דעתי עליו. אין ספק שהוא מיוחד ומפתיע, כי בכל פעם שחשבתי לעצמי שהבנתי לאיזה קו עלילה הוא הולך, אז העלילה שינתה כיוון והגיעה עם איזה טוויסט. זה ספר התבגרות אבל הגיבורה שהיא גם המספרת לא באמת מתבגרת. היא בנתה את הספר בצורה של קורס עם רשימת קריאה ביבליוגרפית (שמות הפרקים), איורים שהם מפרי עטה ובחינה בסוף. אבל בשלב כלשהו הספר הופך להיות סוג של ספר מתח בלשי (כמובן בלו בתפקיד הבלשית) אבל גם זה לא באמת קורה והפענוח הוא מעומעם ולא חד וחלק כמו שראוי בז'אנר הבלשי. בנוסף בלו מעיקה, אבל ממש. כמעט שש מאות עמודים, עמוסי רפרנסים אמיתיים וכאלה שהם לא, מתחומי ספרות, שירה, מדע המדינה, ביוגרפיות, היסטוריה, קולנוע ועוד ועוד. יש גבול כמה אפשר לקרוא את זה, ולכן אני לא חושבת שהוא לגמרי ראוי לכינוי "ספר טוב". אבל הוא מיוחד, וחוץ מזה היה צום י"ז בתמוז ולא היה לי כוח לשום דבר אחר, וכך סיימתי אותו. ההמלצה שמובאת באחת הסקירות באתר - לסיים ולחזור למבוא מחדש כדי למסגר את הדברים היא נכונה וחשובה.

(*יש כאן באתר, או לפחות היתה בעבר, משתמשת בשם בלו-בלו שקיבלה את ההשראה לכינוי מבלו ון מיר, אבל היא טובה ממנה בהרבה)

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על פרקים נבחרים בפיזיקה של אסונות