ביקורת ספרותית על נמר בירושלים מאת אורן ולדמן
ספר בסדר

---

#
בספר הביכורים הזה מחבר ולדמן בין גיבור טיפוסי לספרות המקור – ערן בן 16, שאמו עזבה כשהיה פעוט, והוא גדל עם אביו השתקן. הוא מתבודד, מגושם, לא מקובל, מצייר ורוצה ללמוד בפנימיה יוקרתית לאמנות. את ערן חיבר ולדמן לדמות אמיתית – דב גפונוב. גפונוב, אלמוני עבורי וכנראה גם עבור רוב הקוראים, היה כנראה סוג של גאון. הוא לימד את עצמו עברית באמצעות תנ"ך מתורגם, תרגם לעברית יצירה אפית גאורגית מהמאה ה-12 וזכה בפרס טשרניחובסקי לתרגום מופת. הוא קיבל היתר יציאה מרוסיה ב 1971 ו"עלה לארץ" ישירות לבית החולים תל השומר. אישפוזו ארך כשנה, בסופו הוא נפטר בגיל 38. ערן תלמיד כתה י' מקבל משימת מעורבות חברתית לבקר חולה ערירי (גפונוב) בבית החולים, פעמיים בשבוע.

דמותו של ערן טיפוסית למה (שאני חושבת) שהוא הכיוון הנפוץ של ספרות המקור. נער אומלל, דחוי, בודד, לא מקובל על אף אחד, עם נטישה של אם ואב מסור אך מנוכר. חלק גדול – אני חושבת – של סופרי המקור בוחרים לכתוב על הנושא הזה, מעמיסים על הגיבורים שלהם (צעירים או מבוגרים, עם או בלי משפחה לא תומכת) עוד ועוד אומללות במטרה להגיע להזדהות וחמלת הקוראים כלפי הדמויות ה(מת)מסכנות האלה.

בניגוד לערן, אותו מרפד ולדמן בהמון פרטים, בעיקר בחלקו הראשון והאיטי של הספר אך לא רק, דמותו של בוריס גפונוב נשארת שטוחה, למרות שפרטים ביוגרפיים שלו מובאים בספר. אי אפשר להבין אותו, את מניעיו להתנכר לאלה שאהבו אותו, את מניעיו לקחת על עצמו תרגום מסובך של פואמה עתיקה, משפה שאינה שפת אימו לשפה שאינה שפת אימו. נראה שגפונוב נתפס על ידי ולדמן כאביזר המאיר את דמותו של ערן, לו הוא מקדיש את עיקר תשומת הלב. ממחצית הספר מאיץ ולדמן את הקצב. הסיפור מקבל תפניות מוזרות, וולדמן מנסה לקשור לקראת הסוף את כל הקצוות והתעלומות שעורר בסיפור. זה לא הספר הראשון שאני קוראת שיש חוסר פרופורצייה בולט בין חלקיו השונים: חציו הראשון איטי כצב, בחציו השני הוא הופך אילה שלוחה ומנצח במירוץ.

היה לולדמן רעיון מעניין, גם אם לא מקורי, של שילוב דמות אמיתית בסיפור בדיוני, אבל גפונוב היה ונשאר זר לסופר. ולדמן אומר באחרית דבר, שהוא עוד לא נולד כשגפונוב היה בחיים. אין פלא שגפונוב בסיפור דומה יותר לחייזר מלאדם. הכתיבה עמוסה תיאורים ומטפורות, שלא הצליחו לגרום לשום דמות, ראשית או משנית, להיראות אפשרית.
הספר לא משעמם, מספר סיפור לא מוכר. קצת יותר כישרון בעיצוב הדמויות, קצת עריכה וניכוש עודף מלים ותיאורים, היו עושים רק טוב לסיפור הזה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על נמר בירושלים