ביקורת ספרותית על נמר בירושלים מאת אורן ולדמן
ספר מעולה

---

השנה היא 1972 וזהו ספר התבגרות מקסים שמביא לנו את סיפורו של ערן וולצקי. נער בן 16 החי עם אביו הרוקח ועם זכרון של אם שנעלמה מחייו כשהיה ילד קטן. ערן מתחיל להתנדב בבית חולים כחלק מהמחויבות החברתית בבית הספר ומתחיל לבקר את החולה הסופני דב גפונוב.
כבר נכתב רבות על הספר הזה אז רק אוסיף כאן את ההתרשמות שלי ממנו. קודם כל, נהניתי ממש לקרוא את סיפורו של בוריס דב גפונוב (והמשכתי גם לחקור עוד קצת). מודה שלא היה לי שום ידע קודם עליו או על התרגום המופתי שהוא עשה ליצירה הגאורגית המפורסמת "עוטה עור הנמר". לא הכרתי את היצירה ולא את הסיפור מאחוריה וזה היה מרתק בעיני.
מעבר לכך, הסופר מצליח לתאר בעדינות אמיתית נפש של נער בן 16 שבדיוק נמצא במעבר מילד לגבר, מתמימות לבגרות. ערן הוא נער שקט, לא מקובל בכיתה ומלא בכישרון אדיר לציור. אהבתי מאוד את תיאור היחסים בינו לבין אביו, התיאורים שלהם מבשלים את הארוחות ביחד, כל אחד עם תפקידו ושתיקתו, כאשר כל כך הרבה נאמר בתוך השתיקות האילו. מעבר לכך שהספר הזה באמת מעשיר, הוא גם כתוב נהדר עם המון חמלה ורגישות.

תקראו! :)

» ביקורות נוספות של michal_84
» ביקורות נוספות על נמר בירושלים