ביקורת ספרותית על נמר בירושלים מאת אורן ולדמן
ספר מעולה

---

ערן הוא נער מגודל בן 15 בשנת 1972 . הוא לא מהמקובלים בכיתה, נהפוך הוא ,הוא דרגה אחת מעל הטרף הקל של הכיתה : סאשה עולה חדש מחבר העמים.
הוא מקבל משימת התנדבות מבית ספר לבקר חולה ערירי בבית החולים הקרוב למגוריו וכך הוא מתוודע לחולה דב גפונוב ולנערה בשם חווה.
אורן ולדמן , הסופר , הוא בן השנתון שלי ,73 . הוא רקח רומן ביכורים ( קדם לו ספר סיפורים קצרים אז לא בטוח שאני מדייק ) שהוא רומן התבגרות שמתרחש שנה לפני שנולד. הסיבה לתזמון נעוצה בדמות של דב גפונוב.
דב גפונוב הוא דמות אמיתית. הוא זכה בפרס טשרניחובסקי על תרגומו את 'עוטה עור הנמר' פואמה גיאורגית מפורסמת . מדוע בחר דווקא בגפונוב וביצירת תרגומו 'עוטה אור הנמר ' איני יודע אבל אני שמח שעשה זאת.
כמו שדב הספרותי אומר על דמות הנזיר שכתב את הספר כי הוא מביא לו תהילת עולם כך ולדמן נופח חיים בדמות ובספר עוררו סערה בזמנם ונשכחו והוא עושה זאת בעדינות ועם הרבה כבוד.
אני אוהב שמשתמשים בדמויות אמיתיות כדמויות מספר - זה דורש הרבה אומץ מצד הסופרים ובטוח כשמדובר ברומן ראשון אבל לא בזה טמון קסמו של הספר.
לכאורה אין בו , בספר , משהו מחדש או וירטואוזיות כתיבתית כל שלהי, יש בו כמה נקודות חולשה –הפרולוג לדעתי, מיותר, דמותו של סאשה, לדוגמה וגם הקלות יחסית שבה נפתרים הקונפליקטים ( דבר שדווקא התאים לי בספר הזה- בעידן בו כל דבר קטן הופך לבעירה ובספרות הישראלית יש הרבה פעמים בחירה לרסק את הגיבורים מול טעיותיהם – זה היה נעים גם לראות שאפשר לפתור אחרת ), אבל במכלול זה ספר נפלא ורבים יתרונותיו על חולשותיו.
יש בספר רוגע. ולדמן לוקח את הקורא ביד בטוחה מהמשפט הראשון וצועד בבטחה לאורך כל הספר. לא חייתי ב1972 אבל הסיפור מרגיש אמין.
זה ספר יפיפה וזה כיף לפגוש ספרות ישראלית שנוגעת בנושאים קשים אבל לא מפילה אותך לתהומות הנשיה.
לא הכרתי את גפונוב לפני וגם לא את עוטה עור הנמר ולא נתתי מחשבה שניה במנזר המצלבה בירושלים אבל עכשיו אני רוצה לבקר שם.
הספר יצא בהוצאה שתים – זו הוצאה חדשה שהוקמה השנה – טוב לראות שלמרות ההספדים קמות עוד עוד הוצאות ספרים והמבחר שלהם נראה מבטיח.
האזנתי לספר בהקראה נפלאה של ניר שאולוף, אבל אני בטוח שהייתי חושב אותו דבר גם בקריאה רגילה. שאפו.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על נמר בירושלים