“אני לא יודע מה אתכם, אבל אני מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, (השלם את החסר), מאוד אוהב את סמואל בקט. כנראה המחזאי הכי גדול של המאה ה-20 (ואיך הוא היה שונא את העובדה שכתבתי את זה עכשיו). הבחור שהראה לנו בטוב לבו שהחיים עצמם חסרי כל משמעות ותכלית. ולא משנה מה ננסה לעשות. בין אם נכריז שנזוז, בין אם נדבר ונחפור גם כשכל הגוף שלנו תקוע באדמה, בין אם נקליט את עצמנו ולא משנה מה, סופנו נידו”