» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (130):
Wishlist - תסריטים ומחזות,
הרשימה האינסופית-רוצה לקרוא,
מחזות ותסריטים,
ספרים שברשותי,
ספרים שקראתי,
ספרים שקראתי,
ספרים שאני רוצה לקנות,
מדף הספרים שלי,
רוצה לקרוא,
לקרוא,
לקרוא,
רוצה לקרוא,
מחזות ושירה,
לקרוא,
ספרים שצריך לקרוא,
★ לקנות :: מעניין,
רשימה,
מחכים לי שאקרא,
לסגור את החור,
לקרוא,
ספרים שאני רוצה לקרוא,
ספרי קריאה,
מחזות,
זוכי פרס נובל לספרות,
ספרים שבנו את האנושות, ספרים שהרסו את האנושות, ספרים שיגזלו את זמנך ויטרדו את מנוחתך - ספרי מופת וסטיות אחרות,
פנינים,
2014,
אורית,
ספרים שחייבים לקרוא,
רוצה לקרוא,
צריכה לקרוא,
שירה, מחזות, כתיבה, ביקורת ספרות, מוסיקה ומוסיקאים למכירה,
לקנות,
196 הספרים שכל בן תרבות חייב לקרוא,
read in,
מחזות,
נדירים , מעניינים ומה שבינהם,
TBR - מחזות, שירה וסיפורים קצרים,
.,
שירה | מחזות | מחקרי ספרות | תרבות ואומנות,
רשימה,
רשימה,
א,
ספרי החובה של ד"ר הנרי אונגר,
ספרים לקריאה,
רשימה,
משובחים להשיג ולקרוא,
מומלצים לקריאה,
לקריאה עתידית,
רשימת להשגה,
אמנות,
הרשימה של אלון ,
ספרים שקראתי,
לקרוא,
ספרות מתורגמת ,
שווים ונדירים,
דברים שאראה בקריאה שנייה לא ראיתי מכאן,
הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים,
ספרים שקניתי על הדרך בלי כוונה,
ספרי מופת,
פרוזה,
נערמים על המדף,
95 - ספרים שקראתי,
רשימה,
2020 פואנטה℗,
מסקרנים,
תמיד זמין 44,
ספרים שאני רוצה לקרוא,
צידה לשבילי חיי,
רוצה לקרוא... ספרות עולמית,
פרס נובל לספרות,
הותשתי אז נטשתי,
פרוזה משובחת למכירה ,
Read it,
ספרי קריאה,
מעלה אבק על המדף,
פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים,
פעמיים,
צריך להוסיף תקציר,
תומחר ,
על אירלנד ומאת סופרים איריים,
חתני פרס נובל לספרות,
מחכים על המדף.,
לקנות בהזדמנות,
ספרים שאני רוצה לקרוא....,
ספרים שאקרא,
רוצה לקרוא,
מאד רוצה לקרוא,
קראתי,
ספרים לקרוא,
100 הספרים הטובים ,
רשימת קניות,
רשימה,
**,
100,
מתכנן לקרוא ב5 שנים הקרובות,
יצירות שמוכר ספרים ימליץ עליהן רק למי שרכש את אמונו,
הרשימה שלי,
רשימת קריאה,
עולם הבמה (תיאטרון וקולנוע),
לקרוא לקרוא לקרוא,
מעןלים,
מתכננת לקרוא,
מוצלח, משובח, הֵיאָח!,
2020,
ספרים שקראתי,
כל ספר שקראתי בחיים למיטב זכרוני,
הספריה החדשה,
קריטי לעולם,
רוצה לקרוא ,
Would like to read,
ספריה,
-,
ספרים שקראתי,
BOOKLIST,
דברים שקראתי \ לקרוא ללימודים,
אמנות - דרמה,
חיי מדף,
ספרים שקראתי,
כשלסבתא יהיו מדפים,
רוצה לקרוא,
קלאסי,
ספרים שאני ממש אוהב,
רוצה לקרוא,
גברת עם סלים,
איכות אולי גבוהה,
הספרייה הדיגיטלית,
הספרייה שלי,
רוצה לקרוא,
הספריה החדשה/קטנה,
עוד ...
|
|
1.
|
|
סמואל בקט - הממצע והמסר - מבוא מאת שמעון לוי 1.לא אני. 2.אותה הפעם. 3.פסיעות....
|
|
2.
|
|
המחזה המפורסם ביותר של בקט, ואולי המחזה החשוב ביותר במאה העשרים, מוגש כאן לקורא העברי בתרגום חדש, שהוא גם תרגום ראשון מן המקור הצרפתי של המחזה....
|
|
3.
|
|
הטרילוגיה של בקט (`מולוי`, `מאלון מת`, `אלושם`) - שלושה רומאנים שצמחו זה מתוך זה בשנים 1951 - 1947 ושה``גיבור`` של כל אחד מהם ``חיבר`` את קודמו - נחשבת היום לאחת הפסגות של ספרות המאה ה20 - , שבמהלכה גולש בקט מכתיבה מודרניסטית ג`ויסיאנית לכתיבה פוסטימודרניסטית. בחדרה של אמו, שאליו הגיע משותק בשתי רגליו, כותב מולוי מדי יום עמודים אחדים המספרים את תלאותיו המופלאות בדרכו אל עיר מגוריה. מוראן, סוכן חשאי, נשלח לאתר את מולוי. בסופו של דבר, את עצמו רודף מוראן ברודפו אחר מולוי, ובתוך עצמו הוא מוצא אותו. משימתם האמיתית של השניים - הכתיבה - מתחילה כאשר מסעם נכשל. מולוי לא מצא את אמו; מוראן לא מצא את מולוי. מאלון, רתוק למיטתו בחוסר - אונים גמור, אינו גומר לחיות, אינו גומר למות. הוא ממתין למותו, ובה בשעה מנסה לעכב אותו באמצעות סיפורים ודמויות רחוקים, אך ככל שהוא מתקדם מסתבר כי הביוגרפיות שהוא בודה אינן אלא בבואות והכפלות של עצמו. מאלון, המגניב את עצמו לתוך חייהן של דמויותיו, נוכח באי - היכולת שלו לומר `אני`, ובה בשעה באי - יכולתו שלא לדבר על עצמו. הוא, המשותק, המעניק את סגולת הנדודים לגיבוריו, יודע שדפי המחברת שלו הם חייו, ושתנועות העיפרון המתקצר והולך הן מסעותיו. אלושם משלים את המעגל : אין לו שם, אין לו גוף, אין לו זהות. הוא ``כדור גדול מדברר``. הדיבור הוא תכונתו הכמעט - יחידה. הוא ינסה לזכות את עצמו בזהות באמצעות שתי דמויות, שני שמות, אך נסיון ההתגלמות נידון לכישלון, הנובע בין השאר מן הצורך לוודא את ישותך על סמך עדותו של אחר, שיאמר לך מי אתה, בלשון שאינה שלך, שאתה מטיל ספק במהימנותה, הסיפורים, הגיבורים והנופים נעלמים, האיברים מתנוונים, נשארים רק ארבעת קירות הגולגולת והקול המהדהד ביניהם, כתמצית הפנים והחוץ. ה`אני` הוא צופה הצופה בעצמו, ומהותו החמקמקה היא זרם מתמיד של מחשבות ותצפיות על עצמו - מקהלה של צופים, או מספרי - סיפורים, שתיכף הופכים בעצמם לנצפים, לדמויות בזרימה של היפרדות - התלכדות. עשרים שנה אחרי שתירגמה לראשונה את `מולוי` ובעיקבותיו את האחרים, שבה הלית ישורון - עכשיו כבר לאחר שני כרכים של פרוסט - ותירגמה מחדש את הטרילוגיה....
|
|
4.
|
|
סדרת אסף: מחזות מוקדשת לפרסום מחזאות ישראלי חדשה ולתרגומי איכות ממחזאות הדרמה העולמית, בצירוף מבואות פרי עיטם של טובי החוקרים בתחומי הדרמטורגיה והתאטרון.
בספר זה כלולות כל יצירותיו הדרמטיות של סמואל בקט, 33 יצירות שנועדו ברובן לתיאטרון, מהן גם פנטומימות, שישה תסכיתי רדיו ושישה תסריטים לטלוויזיה ולקולנוע: טקסטים שנועדו לביצוע, ורובם בתרגום ראשון לעברית. בקט (1906-1989) נחשב גדול המחזאים במאה העשרים. אמנם "גדולה" היא מונח מורכב ותלוי תרבות, ובקט עצמו היה מסתייג נמרצות מהתואר הזה, אבל מחכים לגודו, למשל, עלה ראשון במשאל שערך ה"טיימז" בשנת 2000 על המחזה החשוב ביותר במאה. המחזה הוצג בעשרות תרבויות ולשונות, מאירלנד עד הודו וישראל, ובכולן נחשב גודו המסתורי גיבור מקומי ומוכר, על עף, או בגלל, שלעולם אינו מגיע.
רבים ממעריצי בקט מתייחסים ליצירותיו כאילו הם בלבד מכירים אותו באמת, ורק בהם מצא המחבר נפש תאומה. לא רק יחידים טוענים שהם בלבד מבינים אותו, גם עמים שלמים כך: פולנים טוענים שכתב "עליהם". האירים מראים קבלות מקומיות. גם יהודים: לאסטרגון, בגרסה המוקדמת של מחכים לגודו, בקט קרא "לוי". על בקט נכתבו ספרים ומאמרים יותר מאשר על רוב האמנים בעולם. פסטיבלים וכנסים המציגים חוקרים את יצירות בקט ממשיכים להתקיים ואיכותם משתפרת משנה לשנה. שני כתבי עת מוקדשים ליצירות בקט בלבד.
בצד העניין העמוק שגילה בקט במעשה הבריאה האמנותי, ביצירה עצמה ובמדיום שלה. הוא גילה מערובות ומחויבות הומניסטית מרגשת בצערו, בסבלותיו ובשמחותיו של האדם: "יצירתי האי עניין של קולות יסודיים", אמר. יצירותיו עתירות תבונה ותובנה על "המצב האנושי", הן כתובות בהומור חריף הקובע, בין היתר, ש"אין דבר מצחיק יותר מאומללות"; ומתבוננות באומץ-לב מופלא בפני קיום ומציאות קשים ובודדים.
עניין מיוחד עשוי לעורר אלאתוריה, ("חירות", ביוונית) מחזה ארוך, מורכב ורב-משתתפים שנכתב בסוף שנות הארבעים, ונגנז. בקט אישר להוציאו לאור רק אחרי מותו. חובבי בקט ימצאו גם בייצרה זו הומור נוקב, חדשנות בעיצוב החלל והדמויות ומוטיבים רבים שיעברו גלגולים עד מחזהו האחרון מה איפה. בעיקר "מסביר" בו בקט מדוע אינו מסביר את עצמו...
ביצירותיו לרדיו, לקולנוע ולטלוויזיה בקט היה חדשן מקורי ומעמיק, שלא הפסיק לחפש ולעצב את היחסים החמקמקים בין "תוכן", "צורה" ו"מסר". אך המדיום לגביו איננו המסר עצמו, אלא חלק בלתי נפרד מה"אמירה" של היצירה. כמי שביים רבות מיצירותיו, ורק אותן, בקט הקפיד על הוראות הבימוי לא פחות מאשר על הטקסט המדובר. החלל, התנועה, התלבושת והתאורה במחזותיו הם דימויים לחללי הגוף, הנפש והרוח. הבמה הבקטיאנית היא קופסה שחורה, תרתי משמע. בקט פועל בתוך ונגד החלל השחור: הבימה השחורה היא עדות מוחצנת לתאונת טיסה "פנימית", תרשים של זיכרון נוכח, חי ובלתי אמצעי: תאטרון במיטבו....
|
|
5.
|
|
המחזה "אח הימים היפים", אחד משלושת המחזות באורך מלא של בקט, מצטרף כאן בתרגום חדש אל "מחכים לגודו" ו-"סוף משחק", שני המחזות הגדולים של בקט שפתחו את סדרת התאורן של הוצאת אדם. הסדרה מיועדת לאנשי תאטרון וקולנוע, ספרות ואמנות, למורים ולתלמידים - ולכל אדם....
|
|
6.
|
|
ארבעה סיפורים מראשית תקופת הכתיבה בצרפתית של בקט, התקופה שהביאה לו את פרסומו הגדול ואת פרס נובל לספרות.
סיפורים שבהם מתגלה בקט הפרוזאיקון במיטב כשרונו, עם התערובת הבקטית האופיינית של הומור מטורף וייאוש.
אחרי 'מרסיה וקאמיה', ספר שני של בקט בסדרת ספרי המופת של הוצאת אדם. ...
|
|
7.
|
|
"סוף משחק" אחד המחזות המפורסמים ביותר והמוצגים ביותר של בקט, מוגש כאן לקורא העברי בתרגום חדש ומודרני, בעקבות "מחכים לגודו" שפתח את סדרת התאטרון של הוצאת אדם. הסדרה מיועדת לאנשי תאטרון וקולנוע, ספרות ואמנות, למורים ולתלמידים - ולכל אדם....
|
|
11.
|
|
המסה םרוסט מאת סמואל בקט, אשר התפרסמה בשנת 1931 מייצרת צומת מודרניסטי רב עוצמה - בין מרחבי הזיכרון של פרוסט לבין מחדלי הזיכון של בקט, אשר עומד בשערו של עולם שהשכחה יפה לו. מסה מבריקה זו של בקט הצעיר - שעודו מתלבט האם ימצא את דרכו באקדמיה, בטרם היה לאחד מחשובי המחזאים והסופרים של המאה העשרים, דורשת מאתנו להיזכר ב"זמן האבוד", שהופך, בתוך מורכבות הטקסט השזור אסוציאציות תרבותיות אינסופיות, למעין זיכרון פרטי - קולקטיבי חמקמקף סוואן, אלברטין, פרנסואז, ונטי, אמו וסבתו של מרסל, כולם פוקדים אותנו שוב, כהעלאות באוב כושלות דרל שפתו של בקט. בקקט מנסח כאן, בד בבד, את קסמיו של עולם שחלף, עולם שפרוסט היה למכמו ולכתרו כמו העתיד האקסיזנציאלי הקודר הצפוי לנו כלומר שני קצותיו של מודרניזם שניתן בקצרה - בקט/פרוסט...
|
|
19.
|
|
"השמש זרחה, בלית־ברירה, על האֵין־חדש. מֶרפי ישב מחוצה לה, כאילו הוא חופשי, במבוי סתום בווסט בְּרוֹמפטון". כך, באבחת משפט, מכניס אותנו בקט ללב העולם הגרוטסקי של הספר, פארודיה אקזיסטנציאליסטית שהיא אולי הרומאן הכי מצחיק שלו.
מרפי, דבלינאי מובהק שנבלע בַּלוקאליות הלונדונית, אינו עובד ואינו עושה שום דבר נראה לעין. אך לעומת ההבלותיות של החבורה האירית האקסצנטרית, המחפשת אותו ומסתחררת בסרט־נע של חילופי התאהבויות לא־הדדיות, מרפי חותר לפלס לעצמו עתיד של קיום מהותי באמצעות מהלכים של חוסר־פעולה, פיחות והיעדר, שנועדו לצמצם את עצמו אל העולם הפרטי הקטן של רוחו, המנותק מן הערבוביה של העולם הגדול.
הוא משתוקק ללא־תקנה אל בת-זוגו היצאנית סיליה, המאיימת לנטוש אותו ולחזור לרחוב אם לא יֵצא לחפש עבודה. ואילו בעולם הקטן של רוחו הוא מתחלחל מעצם המחשבה עליה.
את הקונפליקט הזה בין גופו לנפשו פותר מרפי באמצעות עבודה ומגורים בבית־חולים לחולי־נפש. סוף־סוף יהיה במחיצת מי שחיים בקיהיון, באדישות מכונסת־בעצמה כלפי העולם החיצוני האקראי, ויוכל לדַמות שהוא אחד מהם. משחק שחמט ביזארי עם סכיזופרן, לאורך לילה שלם, יוליך אותו לכישלונו הטראגי.
'מרפי' היה הרומאן הראשון שגאון הספרות והמחזאות (חתן פרס נובל לעתיד) הצליח לפרסם. בקט השלים את הכתיבה (באנגלית) ביוני 1936, ולאחר שורת סירובים הופיע הספר רק במארס 1938. הרומאן המבריק היה גם טקסט תובעני, דחוס אלוזיות ל־2,500 שנות פילוסופיה, ספרות ומדע, פרי בולענות הקריאה של מרפי־בקט, שמי יוכל להתחרות בה? ההערות בתרגום העברי באו להקל על הדרך לחוויית קריאה ש"רק לעתים נדירות יש מבדרת כמוה" ('הספֶּקטייטור', 1938)....
|
|
