סמואל בקט

סמואל בקט

סופר


» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (74):
Wishlist - תסריטים ומחזות, הרשימה האינסופית-רוצה לקרוא, מחזות ותסריטים, ספרים שברשותי, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי, ספרים שאני רוצה לקנות, מדף הספרים שלי, רוצה לקרוא, לקרוא, רוצה לקרוא, מחזות ושירה, לקרוא, ספרים שצריך לקרוא, ★ לקנות :: מעניין, רשימה, מחכים לי שאקרא, לסגור את החור, לקרוא, עוד ...
1.
סמואל בקט - הממצע והמסר - מבוא מאת שמעון לוי 1.לא אני. 2.אותה הפעם. 3.פסיעות....

2.
המחזה המפורסם ביותר של בקט, ואולי המחזה החשוב ביותר במאה העשרים, מוגש כאן לקורא העברי בתרגום חדש, שהוא גם תרגום ראשון מן המקור הצרפתי של המחזה....

3.
הטרילוגיה של בקט (`מולוי`, `מאלון מת`, `אלושם`) - שלושה רומאנים שצמחו זה מתוך זה בשנים 1951 - 1947 ושה``גיבור`` של כל אחד מהם ``חיבר`` את קודמו - נחשבת היום לאחת הפסגות של ספרות המאה ה20 - , שבמהלכה גולש בקט מכתיבה מודרניסטית ג`ויסיאנית לכתיבה פוסטימודרניסטית. בחדרה של אמו, שאליו הגיע משותק בשתי רגליו, כותב מולוי מדי יום עמודים אחדים המספרים את תלאותיו המופלאות בדרכו אל עיר מגוריה. מוראן, סוכן חשאי, נשלח לאתר את מולוי. בסופו של דבר, את עצמו רודף מוראן ברודפו אחר מולוי, ובתוך עצמו הוא מוצא אותו. משימתם האמיתית של השניים - הכתיבה - מתחילה כאשר מסעם נכשל. מולוי לא מצא את אמו; מוראן לא מצא את מולוי. מאלון, רתוק למיטתו בחוסר - אונים גמור, אינו גומר לחיות, אינו גומר למות. הוא ממתין למותו, ובה בשעה מנסה לעכב אותו באמצעות סיפורים ודמויות רחוקים, אך ככל שהוא מתקדם מסתבר כי הביוגרפיות שהוא בודה אינן אלא בבואות והכפלות של עצמו. מאלון, המגניב את עצמו לתוך חייהן של דמויותיו, נוכח באי - היכולת שלו לומר `אני`, ובה בשעה באי - יכולתו שלא לדבר על עצמו. הוא, המשותק, המעניק את סגולת הנדודים לגיבוריו, יודע שדפי המחברת שלו הם חייו, ושתנועות העיפרון המתקצר והולך הן מסעותיו. אלושם משלים את המעגל : אין לו שם, אין לו גוף, אין לו זהות. הוא ``כדור גדול מדברר``. הדיבור הוא תכונתו הכמעט - יחידה. הוא ינסה לזכות את עצמו בזהות באמצעות שתי דמויות, שני שמות, אך נסיון ההתגלמות נידון לכישלון, הנובע בין השאר מן הצורך לוודא את ישותך על סמך עדותו של אחר, שיאמר לך מי אתה, בלשון שאינה שלך, שאתה מטיל ספק במהימנותה, הסיפורים, הגיבורים והנופים נעלמים, האיברים מתנוונים, נשארים רק ארבעת קירות הגולגולת והקול המהדהד ביניהם, כתמצית הפנים והחוץ. ה`אני` הוא צופה הצופה בעצמו, ומהותו החמקמקה היא זרם מתמיד של מחשבות ותצפיות על עצמו - מקהלה של צופים, או מספרי - סיפורים, שתיכף הופכים בעצמם לנצפים, לדמויות בזרימה של היפרדות - התלכדות. עשרים שנה אחרי שתירגמה לראשונה את `מולוי` ובעיקבותיו את האחרים, שבה הלית ישורון - עכשיו כבר לאחר שני כרכים של פרוסט - ותירגמה מחדש את הטרילוגיה....

4.
סדרת אסף: מחזות מוקדשת לפרסום מחזאות ישראלי חדשה ולתרגומי איכות ממחזאות הדרמה העולמית, בצירוף מבואות פרי עיטם של טובי החוקרים בתחומי הדרמטורגיה והתאטרון. בספר זה כלולות כל יצירותיו הדרמטיות של סמואל בקט, 33 יצירות שנועדו ברובן לתיאטרון, מהן גם פנטומימות, שישה תסכיתי רדיו ושישה תסריטים לטלוויזיה ולקולנוע: טקסטים שנועדו לביצוע, ורובם בתרגום ראשון לעברית. בקט (1906-1989) נחשב גדול המחזאים במאה העשרים. אמנם "גדולה" היא מונח מורכב ותלוי תרבות, ובקט עצמו היה מסתייג נמרצות מהתואר הזה, אבל מחכים לגודו, למשל, עלה ראשון במשאל שערך ה"טיימז" בשנת 2000 על המחזה החשוב ביותר במאה. המחזה הוצג בעשרות תרבויות ולשונות, מאירלנד עד הודו וישראל, ובכולן נחשב גודו המסתורי גיבור מקומי ומוכר, על עף, או בגלל, שלעולם אינו מגיע. רבים ממעריצי בקט מתייחסים ליצירותיו כאילו הם בלבד מכירים אותו באמת, ורק בהם מצא המחבר נפש תאומה. לא רק יחידים טוענים שהם בלבד מבינים אותו, גם עמים שלמים כך: פולנים טוענים שכתב "עליהם". האירים מראים קבלות מקומיות. גם יהודים: לאסטרגון, בגרסה המוקדמת של מחכים לגודו, בקט קרא "לוי". על בקט נכתבו ספרים ומאמרים יותר מאשר על רוב האמנים בעולם. פסטיבלים וכנסים המציגים חוקרים את יצירות בקט ממשיכים להתקיים ואיכותם משתפרת משנה לשנה. שני כתבי עת מוקדשים ליצירות בקט בלבד. בצד העניין העמוק שגילה בקט במעשה הבריאה האמנותי, ביצירה עצמה ובמדיום שלה. הוא גילה מערובות ומחויבות הומניסטית מרגשת בצערו, בסבלותיו ובשמחותיו של האדם: "יצירתי האי עניין של קולות יסודיים", אמר. יצירותיו עתירות תבונה ותובנה על "המצב האנושי", הן כתובות בהומור חריף הקובע, בין היתר, ש"אין דבר מצחיק יותר מאומללות"; ומתבוננות באומץ-לב מופלא בפני קיום ומציאות קשים ובודדים. עניין מיוחד עשוי לעורר אלאתוריה, ("חירות", ביוונית) מחזה ארוך, מורכב ורב-משתתפים שנכתב בסוף שנות הארבעים, ונגנז. בקט אישר להוציאו לאור רק אחרי מותו. חובבי בקט ימצאו גם בייצרה זו הומור נוקב, חדשנות בעיצוב החלל והדמויות ומוטיבים רבים שיעברו גלגולים עד מחזהו האחרון מה איפה. בעיקר "מסביר" בו בקט מדוע אינו מסביר את עצמו... ביצירותיו לרדיו, לקולנוע ולטלוויזיה בקט היה חדשן מקורי ומעמיק, שלא הפסיק לחפש ולעצב את היחסים החמקמקים בין "תוכן", "צורה" ו"מסר". אך המדיום לגביו איננו המסר עצמו, אלא חלק בלתי נפרד מה"אמירה" של היצירה. כמי שביים רבות מיצירותיו, ורק אותן, בקט הקפיד על הוראות הבימוי לא פחות מאשר על הטקסט המדובר. החלל, התנועה, התלבושת והתאורה במחזותיו הם דימויים לחללי הגוף, הנפש והרוח. הבמה הבקטיאנית היא קופסה שחורה, תרתי משמע. בקט פועל בתוך ונגד החלל השחור: הבימה השחורה היא עדות מוחצנת לתאונת טיסה "פנימית", תרשים של זיכרון נוכח, חי ובלתי אמצעי: תאטרון במיטבו....

5.
6.
7.
8.
המחזה ``אח הימים היפים``, אחד משלושת המחזות באורך מלא של בקט, מצטרף כאן בתרגום חדש אל ``מחכים לגודו`` ו``סוף משחק``, שני המחזות הגדולים של בקט שפתחו את סדרת התאורן של הוצאת אדם. הסדרה מיועדת לאנשי תאטרון וקולנוע, ספרות ואמנות, למורים ולתלמידים - ולכל אדם....

9.
10.
המסה םרוסט מאת סמואל בקט, אשר התפרסמה בשנת 1931 מייצרת צומת מודרניסטי רב עוצמה - בין מרחבי הזיכרון של פרוסט לבין מחדלי הזיכון של בקט, אשר עומד בשערו של עולם שהשכחה יפה לו. מסה מבריקה זו של בקט הצעיר - שעודו מתלבט האם ימצא את דרכו באקדמיה, בטרם היה לאחד מחשובי המחזאים והסופרים של המאה העשרים, דורשת מאתנו להיזכר ב"זמן האבוד", שהופך, בתוך מורכבות הטקסט השזור אסוציאציות תרבותיות אינסופיות, למעין זיכרון פרטי - קולקטיבי חמקמקף סוואן, אלברטין, פרנסואז, ונטי, אמו וסבתו של מרסל, כולם פוקדים אותנו שוב, כהעלאות באוב כושלות דרל שפתו של בקט. בקקט מנסח כאן, בד בבד, את קסמיו של עולם שחלף, עולם שפרוסט היה למכמו ולכתרו כמו העתיד האקסיזנציאלי הקודר הצפוי לנו כלומר שני קצותיו של מודרניזם שניתן בקצרה - בקט/פרוסט...

11.
12.
13.
המחזה ``אח הימים היפים``, אחד משלושת המחזות באורך מלא של בקט, מצטרף כאן בתרגום חדש אל ``מחכים לגודו`` ו``סוף משחק``, שני המחזות הגדולים של בקט שפתחו את סדרת התאורן של הוצאת אדם. הסדרה מיועדת לאנשי תאטרון וקולנוע, ספרות ואמנות, למורים ולתלמידים - ולכל אדם....

14.
15.
16.
17.
18.
19.
20.
21.
22.
23.
24.
25.
26.
27.
28.
29.
30.
31.
32.
33.
סדרה לעיון וללימודמאת ולטר ג'יימס מילר / בוני א. נלסוןסמואל בקטמחכים לגודוויצירות נוספות...

34.
35.

ממשיך ברשימת יצירות הספרות האהובות עליי אל המחזה הזה. המחזה הזה, הוא ה-הגדרה של המאה ה-20. אבל עזבו בואו רגע נלך. לפני שנה, י"א. משעמם טילים. הל... המשך לקרוא
7 אהבו · אהבתי · הגב
השאלה הגדולה ביותר היא, אני חושב, מה מבדיל בין סמואל בקט לבין אוטיסט, אם בכלל. "גם הגשם, לעתים קרובות הייתי שומע אותו, לעתים קרובות ירד גשם". ... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב
התבקשנו לקרוא אותו במגמה כשלמדנו על תיאטרון האבסורד, ומצאתי את עצמי קוראת את המחזה עוד פעמים רבות ונהנת כל פעם מחדש (ואפילו לשחק את ולדימי... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
במילון, לצד ההגדרה של "מחזה אבסורד", צריך לשים הפניה למחזה זה. למי שאוהב מחזות, פילוסופיים, קיומיים, אבסורדיים שמעוררים יותר שאלות מתשובות... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
אני לא אוהבת מחזות ועם זאת לא יכולתי שלא להעניק ל"מחכים לגודו" חמישה כוכבים בלחיצת עכבר נחושה. מעורר צחוק ומעודד מחשבה. ממש יופי של דבר. ... המשך לקרוא





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ