ביקורת ספרותית על מען לא ידוע מאת קרסמן טיילור
ספר טוב

---

זהו ספר קצר ביותר, עד כדי כך שבלעתי אותו בנסיעת רכבת אחת לעבודה. הוא קצר במלל אומנם, אבל מצאתי את עצמי חושבת עליו הרבה במהלך היום. הספר בעצם הוא חליפת מכתבים בין שני חברים ותיקים ממוצא גרמני, שעבדו יחד בארה"ב, והמכתבים מתחילים לאחר שהגרמני הלא יהודי חוזר לגרמניה ואילו היהודי נשאר בארה"ב בתחילת שנות השלושים של המאה הקודמת. דרך המכתבים אנו בעצם רואים את השינוי שחל בחבר בגרמניה בעקבות עלייתם של הנאצים. אני חושבת שהסופרת השכילה להשתמש במבנה של מכתבים, וכך הראתה ניואנסים קטנים שהשתנו במהלך חליפת המכתבים. במיוחד שמתי לב לפתיחות המכתבים ולחתימתם. אם בהתחלה החבר הגרמני חותם את מכתביו לחברו היהודי ב"ברכותיי הלבביות, מרטין" וב"שלך בידידות, מרטין" אז בהמשך, ככל שהתעמולה הנאצית שוטפת את מוחו וליבו, החתימות משתנות ל"שלך כתמיד, מרטין שולזה" ו"מרטין שולזה" ולבסוף פשוט ב"מרטין". הרגשתי במהלך הספר שהסופרת ניסתה לענות על השאלה איך אנשים מתורבתים מחונכים ונאורים מהשכבות הגבוהות של האוכלוסיה, מאמצים במהרה אידאולוגיה שהיא לא פחות משטנית. ובכן, הסופרת לא סיפקה תשובות, לא מפני שהיא לא סופרת טובה, אלא מפני שאין תשובות. לא באמת. לא ניתן להסביר, אלא רק אפשר לנסות להמחיש ובזאת הסופרת הצליחה. הספר גרם לי לתהות עד כמה אנחנו כבני אדם, חלקנו חכמים יותר חלקנו פחות, מושפעים מהדברים ומהאנשים שאנו נחשפים אליהם, מהתקשורת, מתעמולה. אני חוששת ושמחה שמאוד. נשמע סותר אה? אני אסביר. מצד אחד שמחה כי המון מהדברים שנחשפתי אליהם בספרים בסרטים הרחיבו את ההשקפה שלי ובלעדיהם איפה הייתי? מצד שני חוששת, כי כאילו אנחנו בני האדם, צריכים כל הזמן לעמוד על המשמר מפני נביאי שקר ומהגיהנום שהם עלולים להמיט עלינו שרצוף תמיד בכוונות טובות. אז איך מתגוננים? אולי דווקא באמצעות חשיפה להמון דברים, למידה מהעבר, המנעות ממנהיגים שיש להם תשובה פשוטה וברורה לכל דבר? אולי.
מילה קטנטונת של ביקורת, הפריע לי אורך הספר, הוא היה קצר מדי לטעמי, והשינויים בדמויות קרו באופן דרסטי, הרגשתי שהספר היה יכול להיות יותר עמוק לו היה נפרש על יותר מ60 עמודים. אבל אני גם מבינה שהמסגרת שבה נכתב לא התאימה לספר ארוך.
לסיכום, אין ספק שזהו ספר חשוב ביותר לכל אדם באשר הוא. ספר חובה.

» ביקורות נוספות של מירית
» ביקורות נוספות על מען לא ידוע