• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
עד הנה

עד הנה

מאת ש"י עגנון

הביקורת של בוב

תמונה של בוב
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
עד הנה

עד הנה

מאת ש"י עגנון

הביקורת של בוב

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של בוב
הוצאה לאור:שוקן
0
סדרה:כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנון #7
קטגוריה:ספרות קלאסית
הקודמת
ילד זיגזג
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 4 שנים

“אני לא יודע מה יותר הדהים אותי: קובץ הסיפורים הקצרים הזה או העובדה שהוא אפילו לא נחשב לאחד הספרים הב”

3/7
ביקורות על עד הנה
הבאה
יחיאל
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנתיים•3 דקות קריאה

כל סיפוריו של שמואל יוסף עגנון חלק ז'

בספר זה מקבץ סיפורת קצרה מאת עגנון ואלה סיפוריו: עד הנה, עם כניסת היום, תהילה, לילה מן הלילות, שבועת אמונים, ותרב חכמת שלמה, המלבוש, פרנהיים, אבי השור ועידו ועינם.
לא הכרתי את כתיבתו עגנון. את הספר הזה קיבלתי במתנה מידידה שרצתה שאקרא את הסיפור 'תהילה'. הפעם האחרונה שקראתי מכתביו של עגנון היתה בתיכון. אם אינני טועה היה זה הסיפור 'בדמי ימיה' ואינני זוכר ממנו דבר. לא הבנתי אותו כנער שרק התחיל את אהבתו לעולם הספרות. והנה, אני מקבל אוצר לידי. אוצר בלום. שמעתי לא פעם שלעגנון שפה משלו, שפה עגנונית, אבל לא ידעתי באמת מה הכוונה. שפתו יחודית ונדירה ביופיה. הדרך שלו לספר סיפור מופלאה והגותו יסודה במקורות היהדות, ולא סתם יהדות, אלא היהדות היפה ביותר שנתקלתי בה עד כה בספרות.
האמנם 'תהילה' הוא המפורסם מבין הסיפורים בקובץ זה, אבל האחרים לא נופלים ממנו. נהנתי ביותר מ'שבועת אמונים' שתיאורי יפו והמושבה הגרמנית שבה (מקום שעד היום אני מאוד אוהב להסתובב ולטייל בו), ריתקו אותי. מה גם שבסיפור האחרון, 'עידו ועינם' מוזכרת בהערת דרך אגב דמותו הראשית של גיבור 'שבועת אמונים'. זה כל כך ריגש אותי והפך לפתע את כתיבתו לעולם עגנוני המתחבר בחוטים קטנים ועדינים.
החיבור לדרך כתיבתו הסבו לי הנאה כל כך גדולה שהחלטתי לקרוא את כל כתביו. אלו שעקבו מעט אחרי סקירותי יודעים שאני אוהב פרוייקטים ספרותיים, והנה מצאתי עוד אחד שאין ספק בליבי, יגרום לי לאושר צרוף.

מלבד הסקירה הספרותית, אני מרשה לעצמי לכתוב דבר נוסף שהיה אישי והפך לנחלת הכלל. במשך שנים כתבתי ואיירתי משלים עבור הילדים שלי. את חלקם הם יודעים לדקלם עד היום בעל פה. תמיד היה לי את הרצון לחשוף את היצירות הללו מעבר לגבולות ביתי, אבל עד היום הם נשארו במגרה. חבר טוב שנחשף אליהם הרים את הכפפה והניע אותי להקליט אותם לפודקסט. זה מספר שבועות שאני מפרסם בכל יום חמישי משל חדש ועד היום יצאו לאוויר העולם 8 משלים (ביוטיוב וספוטיפיי). פרסמתי אותם גם פה באתר בפורום 'סיפור שכתבתי'. אני מודע לכך שאולי אין זה המקום האידיאלי לפרסום מאחר ומשקלו העיקרי של האתר הוא סקירות עבור כותרים. ועם זאת, אני חבר בקהילת האתר מעל ארבע עשרה שנה, לפעמים אני הייתי פעיל יותר ולפעמים פחות, את חלק מחבריה אני מכיר באופן אישי והגעתי למפגשים שמחוץ לעולם הוירטואלי ביותר מהזדמנות אחת. אשמח אם תכנסו לדף הפרופיל שלי, תחפשו את הפודקסטים שפרסמתי ותחווה את דעתכם הכנה על עבודתי. המשלים קצרים ואורכם נע בין 2-3 דקות בממוצע. אני מחפש רק ביקורת כנה ואינני מפחד מביקורת שלילית. אנ מודה מראש לכל מי שיענה לבקשתי.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מעין
מעין
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של Mira
Mira
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אַבְרָשׁ אֲמִירִי
אַבְרָשׁ אֲמִירִי
תמונה של Pulp_Fiction
Pulp_Fiction
תמונה של זאבי קציר
זאבי קציר
תמונה של אודי
אודי
20קוראים|גיל ממוצע52|35%נשים

על המבקר

תמונה של בוב

בוב

ותיק
חבר מזה 17 שנים
138 ביקורות•11 נבחרות•1,550 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•מחזות•ספרות קלאסית
תמונה של בוב
בוב
ותיק
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות138
ביקורות נבחרות11
לייקים שקיבל1,550
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת33מחזות11ספרות קלאסית8

דיון על הביקורת

16 תגובות
בוב
בוב•לפני שנתיים

חני, ספרייה מכובדת ביותר.

בוב
בוב•לפני שנתיים

תודה עמיחי.

הצלחתי להכנס לפנתאון.
חני
חני •לפני שנתיים

בוב רכשתי ספרים ישנים לפני הקורס שלמדתי

של עגנון. הספרים עם דפים מצהיבים שנראים כמוטים להתפורר. ודקה לפני שהקורס התחיל קיבלתי את כל הספרים בגרסה החדשה. אז זכיתי פעמיים. יש לי עוד כמה סיפורים שלא קראתי בוודאי.
עמיחי
עמיחי•לפני שנתיים
בוב, "אני לא צריך סבלנות לעגנון, רק זמן" - משפט גדול.
בוב
בוב•לפני שנתיים

קרן, תודה על התגובה.

קראתי רק ספר אחד של עגנון, ועם זאת הרושם שכתיבתו הותירה בי הוא עצום. התענגתי על כל מילה וניסוח. אני שמח שגיליתי אותו רק עכשיו. סף הגירוי שלי גבוה והרבה זמן לא הרגשתי את מה שאני חש לאחר ספר זה.
קרן
קרן•לפני שנתיים

אין מי שישווה לעגנון!

קראתי לא מעט יצירות שלו, את חלקן אהבתי יותר ואת חלקן - פחות, אבל הוא יחיד ומיוחד והוא סיבה נהדרת לשמוח על כך שאני דוברת עברית שפת אם ויכולה להנות מהכתיבה שלו בלשון המקור.
בוב
בוב•לפני שנתיים

חני, הוא אחד מיוחד וייחוד בנוף הספרותי.

האם העובדה שיש ברשותך את הסדרה כולה מעידה גם שקראת את כל כתביו?
בוב
בוב•לפני שנתיים

Yaelhar, תודה שהאזנת למשלי החיות שלי.

אני מעריך מאוד את הכנות בביקורת שנתת עליהם.
בוב
בוב•לפני שנתיים

אברהם, ראיתי בפרופיל שלך שקראת רבים מכתבי עגנון.

דעתך הספרותית נחשבת מאוד בעיניי וכנראה שגם טעמנו נושק בנקודות רבות. תודה על ההמלצה.
בוב
בוב•לפני שנתיים

מורי, אני לא צריך סבלנות לעגנון, רק זמן.

אם קריאתו הייתה מסבה לי שעמום או סבל הייתי נדרש לסבלנות. אולם לא כך הדבר. גיליתי עולם ספרותי חדש שמאוד מדבר אלי.
בוב
בוב•לפני שנתיים

תודה סנטו.

חני
חני •לפני שנתיים

עגנון הוא אחד המיוחדים.תודה שהבאת, יש לי את הסדרה כולה.

בהצלחה עם המשלים.
yaelhar
yaelhar•לפני שנתיים

על עגנון אין לי מה לתרום. אני לא יכולה לקרוא אותו.

האזנתי לשלושה משלים שלך (אמשיך במועד אחר). לדעתי הם חביבים, אבל מאד דידקטיים. אולי ילדים יאהבו יותר. הייתי מוסיפה לעיסה איזו נקודת הפתעה, איזה משהו שיגרום למאזין לצחוק או להיות מופתע (אין לי דוגמה לתת) מעבר לזה זה חביב, ההקראה נעימה, הנקודות שרצית להבהיר הובהרו.
אברהם
אברהם•לפני שנתיים

כל סיפוריו של עגנון שווים קריאה.

לפחות למי שיש סבלנות. כאשר כתבתי סקירה על "עד הנה" התרכזתי דווקא ב"תהילה" משום שיש בה כמה נדבכים ומוסר השכל רב. ממליץ לך (כאשר יהיה לך זמן - לעגנון) לקרוא את "סמוך ונראה" ואת "לפנים מן החומה" באשר לפודקסט של המשלים, תמשיך! אל תרפה.
מורי
מורי•לפני שנתיים

יפה שיש לך סבלנות לעגנון. לי כבר ממש אין.

משה
משה •לפני שנתיים
פרוייקט מכובד מאוד לקחת על עצמך. בהצלחה.
16 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של בוב

המנורה הטמונה

המנורה הטמונה

סטפן (שטפן) צווייג

Zweig Stefan- Der Begrabene Leuchter

גילוי נאות- זו הפעם ראשונה שאני קורא ספר של שטפן צוויג. האמנם קראתי בעבר על חייו של הסופר והתאבדותו רגע לפני סיום מלחמת העולם השנייה, אבל משום מה לא יצא לי לקרוא עד היום ספר שלו.
אינני יודע אם הספר הזה מייצג בצורה טובה את כתיבתו. אני כן יודע שהוא כתב לא מעט ספרים על דמויות היסטוריות כגון מרי סטיוארט, מגלן, מרי אנטואנט ואף ביוגרפיה על בלזאק. גם הספר הזה בעל מימד היסטורי, אך צוויג מרכיב סיפור מומצא על סיפור מנורת בית המקדש שנלקחה על ידי האימפריה הרומית כאשר נכבשה ירושלים בחורבן בית שני ועל הקהילה היהודית שיושבת ברומא. התקופה היא בזמן רומא הביזנטית בו הדת שהשתלטה על האימפריה היא הנצרות. רומא חלשה וסופגת מתקפה של שבטים וונדלים הגונבים את מנורת בית המקדש לחרדתם של חברי הקהילה היהודית בעיר. מכאן מתחילה עלילה בה מנסים מספר יהודים להשיב את הפריט החשוב כל כך ומסמל את המולדת שנגזלה.
צוויג למעשה משתמש במנורת שבעת הקנים כאנלוגיה על עם היושב בגלות ללא מולדת ומנסה להחזיר לרשותו את עצמאותו. עם חלש, מוכה ונרדף.

נהנתי מאוד. אין לי ספק שאקרא עוד ספרים שלו בעתיד.

לפני שבוע•
★★★★★
•בוב
מעשים וימים ; תיאוגוניה ; מגן הירקליס

מעשים וימים ; תיאוגוניה ; מגן הירקליס

הסיודוס

,Ήσίοδος- Ἔργα καὶ Ἡμέρα ΘεογονίαἈσπὶς Ἡρακλέους,

הסיודוס היה אחד מהמשוררים האפים של יוון העתיקה וחי במאה השמינית לפני הספירה. נבדלותו ממשוררים אחרים מתבטאת בעיקר ביצירתו 'מעשים וימים', שהיא יצירת מוסר העוסקת בחיי האדם הפשוט, החקלאי. היצירה מטיפה למוסר עבודה, הגינות, כיבוד הורים וגם עוסקת במסורות ומנהגי פולחן מיוון העתיקה. בעוד שירה אפית אחרת מאותה העת הדגישה את עלילות הגיבורים רוויות האלימות כמו באיליאדה והאודיסיאה, הסיודוס כותב שירה מתוך רצון לצדק ולתיקון עיוותים. היצירה עצמה נולדה מתוך סכסוך על נחלת ירושה עם אח פזרן ועצלן שלא הסתפק בחלקו ורצה לנשל את הסודיוס מנחלתו כדי לממן את אורח חייו הפזרני, ואף עשה זאת בתביעות חוזרות ונשנות.

בספר 3 יצירות: מעשים וימים, תיאוגוניה ומגן הרקולס.

תיאוגוניה היא יצירה כרונולוגית המתארת את הולדת האלים (גם הטיטנים וגם צאצאיים- האלים האולימפים אשר מרדו ולקחו את השלטון).
מגן הרקולס מתאר סיפורים רבים מיוון העתיקה אשר מגולפים על מגינו של הרקולס.

כפי שציינתי היצירה הבולטת והמעניינת ביותר היא מעשים וימים.
התרגום של שלמה שפאן מעולה ושפתו יפה ומאתגרת.
יש ביאורים רבים לאורך הספר שעוזרים להבנת בתי השיר.

לפני חודשיים•
★★★★★
•בוב
ספר טעם הטעמים

ספר טעם הטעמים

גיום פוסטל

ספר טעם הטעמים- גיום פוסטל

לפני מספר שנים כתבתי סקירה על ספר חולין בשפה העברית שנכתב הרבה לפני המהפכה של אליעזר בן יהודה. ספרים שכאלו מושכים אותי מאחר והכתיבה העברית החילונית נפרשה על פני כל הגלובוס ונמשכה אלפי שנים לפני שחזרה העברית להיות שפת יום יום. באחת התגובות הזכירו את הספר הזה, ולמרות שהוא לא נכלל בקטגוריה שציינתי מאחר והוא מסמך דתי, העובדה שהוא נכתב בעברית עוררה בי סקרנות.

גיום פוסטל (1510–1581) היה מן הדמויות המוזרות והמרתקות של הרנסנס האירופי: מלומד צרפתי, בלשן מבריק, חוקר המזרח, איש כנסייה וגם טיפוס בעל חזון משיחי קיצוני. הוא למד עברית, ארמית וערבית בתקופה שבה עצם העיסוק בשפות הללו היה חריג במערב אירופה. הוא האמין שהאמת הדתית האחת מצויה ביסוד כל המסורות (יהדות, נצרות ואסלאם) ושבאמצעות פענוח נכון של הלשון והקבלה ניתן יהיה להביא לאיחוד עולמי.

טעם הטעמים הוא חיבור דקדוקי־מיסטי שכתב פוסטל בעברית. לכאורה מדובר בספר על טעמי המקרא, מערכת הניקוד וההטעמה של התנ״ך, אך בפועל זהו טקסט טעון ברעיונות תיאולוגיים ומשיחיים.
הקריאה בספר קשה מאוד. מרגישים מיד שלא מדובר באדם שגדל בתוך השפה. העברית שלו מלומדת, מאולצת, ולעיתים נוקשה ולא מובנת בעליל. המשפטים ארוכים ומסורבלים, התחביר לעיתים זר לאוזן עברית טבעית, ויש שימוש במונחים בצורה שמזכירה תרגום מחשבה אירופית לתוך עברית ולא חשיבה עברית מבפנים.
בקריאת הטקסט הרגשתי שזו לא עברית חיה, אלא עברית מעבדתית. אתה קורא ומרגיש שמישהו ישב עם מילון, אולי עם מקורות רבניים פתוחים, וניסה לבנות מערכת מושגים, אבל לא מתוך נשימה יומיומית של השפה.

פוסטל לא הסתפק בדקדוק. הוא ראה בטעמי המקרא מפתח סודי להבנת הסדר האלוהי בעולם. עבורו, סימני ההטעמה אינם רק כלי קריאה, אלא צופן קוסמי. צריך להבין שפוסטל מעבר לעברית קרא את ספר הזוהר ולמד קבלה שהשפיעה מאוד על הלך מחשבתו. הוא האמין בשליחות אוניברסלית: איחוד דתי של האנושות, גאולה קרובה, ותפקיד מיוחד לעצמו בתוך הדרמה הזאת. בשלב מסוים בחייו אף טען לגילויים מיסטיים ולשליחות כמעט נבואית על התגלות המשיח בפעם השניה בדמות נקבה. יש בכתביו תחושה של אדם מאוד מלומד בעל אקסטזה דתית ואובססיה מטאפיזית. המעבר התכוף מדקדוק למטפיזיקה, הניסיון להטעין כל סימן לשוני במשמעות קוסמית, התחושה שהוא רואה עצמו כמפענח סוד עולמי שנשמר עד זמנו לישות האלוהית בלבד. בקיצור, הזכיר לי חלק מהשיחות שהיו לי עם מטופלים במחלקה סגורה של מוסד פסיכיאטרי בהיותי סטודנט.

הטקסט קשה מאוד לקריאה, וכל מספר מילים יש המון ביעורים שמקשים עוד יותר על רצף הקריאה. הוא מתאמץ להוכיח יותר מדי. יש בו מתח מתמיד בין למדנות מדויקת לבין חזון כמעט אפוקליפטי.
מה שכן היה מאוד מעניין הוא ההקדמה לספר שסקרה את פוסטל עצמו, פועלו והלך מחשבתו. אנקדותה מעניינת הוא מסע שהוא ערך לאזור ארץ ישראל.
אני שמח שסימנתי וי על הספר, אבל זה לא סוג הספרות שאני נהנה ממנה.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•בוב
שמשון [מהדורה מחודשת 2007]

שמשון [מהדורה מחודשת 2007]

זאב ז'בוטינסקי

CАМСОН НЭОРЕЙ- Влади́мир (Зеэв) Жаботи́нский

אפתח בגילוי נאות, כשהשאלתי את הרומן "שמשון" מאת זאב ז'בוטינסקי מהספרייה, לא היו לי ציפיות ספרותיות גבוהות. ידעתי כי הנושא המרכזי לא מדבר על שמשון מספר שופטים אלא משתמש בדמותו ובתקופתו כאלגוריה על הנעשה בארץ ישראל בשנות העשרים של המאה הקודמת. ז'בוטינסקי למעשה יצר מניפסט רעיוני במסווה של אפוס היסטורי, שבו ז’בוטינסקי מקרין את תפיסת עולמו הרוויזיוניסטית לאחור, אל תקופת השופטים.

ז’בוטינסקי מציג את שמשון כטיפוס של “יהודי חדש”: לוחם, גאה, עצמאי, שאינו מתנצל ואינו מחפש חן בעיני סביבתו.
הוא מתרחק מהמודל של היהודי הגלותי, הפסיבי, בעל מוסר היתר, שלשם מחייתו תלוי באחרים. לעומתו, זבוטינסקי מציע אידיאל של כוח, ריבונות, כבוד לאומי ונכונות לאלימות כהכרח קיומי. אבל בניגוד לפאתוס לאומני שטחי, לספר גם מימד ספרותי גבוהה ולז'בוטינסקי בהחלט יש את היכולת ליצר מתח ספרותי ורגעי שיא במתח ואלימות.
שמשון הוא למעשה השתקפותו של ז'בוטינסקי עצמו. חזק אך בודד, גיבור אך לא מנהיג, סמל אך לא מדינאי. בכך ז’בוטינסקי רומז שכוח צבאי לבדו אינו מספיק בלי מסגרת לאומית, מוסרית ופוליטית יציבה.
כלומר הרוויזיוניזם כאן אינו רק קריאה להתחמש, אלא קריאה להתבגרות לאומית מלאה.
מלחמתו העיקרית של שמשון היא כנגד הפלישתים שמייצגית את אנגליה והמנדט הבריטי. שמשון מעריץ ומתאב אותם כאחד. יש הקבלה רבה בין העמים, עם זאת שמשון רואה בפלישתים עם מאורגן יותר ורוצה להשתמש ולהעתיק מהם כדי לגבש את השבטים של ישראל לעם אחד. לגבי עמי כנען, שמשון רואה בהם דרים על אדמה ללא שאיפות לאומיות. כאן טעה ז'בוטינסקי בחיזויו, ומפירותיו העבושים של הסכסוך וההתנגשות על ליבת הלאום של הארץ הזו כנראה ששני הצדדים ימשיכו לאכול עוד שנים רבות.
דברים נוספים בהם דן הספר הוא כוחה של נקמה וגם ביצירת נרטיב רעיוני, גם כשהוא לא תואם את האמת ההיסטורית.

זהו התרגום השלישי לספר שנכתב במקור ברוסית. כשדיברתי עם אבא שלי הוא אמר לי שיצא לו לקרוא את התרגום הראשון והוא קשה לקריאה. חבל שלא היה עותק ממנו בספריה. תרגומים היסטורים לרוב מהנים עבורי יותר.

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•בוב
מדינת היהודים [מהדורת ידיעות אחרונות]

מדינת היהודים [מהדורת ידיעות אחרונות]

בנימין זאב הרצל

Der Judenstaat- Theodor Herzl

התחלתי לקרוא את הספר כדי להשוות בין החזון ובין המציאות בפועל.
"מדינת היהודים" של הרצל הוא טקסט מפתיע: הרבה פחות ספרותי ממה שציפיתי, והרבה יותר מסמך עבודה. זה לא רומן, לא חיבור פילוסופי במובן העמוק, אלא תוכנית פעולה קרה, מסודרת, כמעט הנדסית איך מקימים מדינה ליהודים, שלב אחר שלב לרעיון היזמות השאפתני בכל הזמנים. תמצות הצגת התוכנית (ספרון דקיק בעל פחות מ-80 עמודים) הוא לא פחות ממדהים בעיני.
מה שמעניין במיוחד הוא הפער בין הטון היבש של הרצל לבין עוצמת הרעיון. הוא כותב בצורה רציונלית, לפעמים אפילו טכנית, על בנקים, קרקעות, תחבורה, דיפלומטיה, אבל מתחת לזה בוער רעיון עצום: הפיכת עם מפוזר לישות מדינית ריבונית. דווקא הפיכחון הזה הוא מה שנותן לטקסט את הכוח שלו. זה לא חלום רומנטי, אלא ניסיון אמיתי להפוך חלום למציאות.
איך בכלל מתגברים על הקשיים שעומדים בדרך?
עם ללא טריטוריה (הצעותיו של הרצל מתלבטות בין פלסטינה שהייתה אז תחת שלטון טורקי ובין ארגנטינה)
מה תהה השפה המדוברת? (הרצל חשב שעברית לא תוכל להיות השפה במדינה ומדגים זאת על ידי כך שהוא שואל מי יכול לבקש בעברית לקנות כרטיס רכבת?)
איך יגייסו הון ראשוני (המספר שהרצל נוקב בו הוא מיליארד מארק גרמני ואין להתחיל כלום לפני שיש את הסכום הזה)
איך יעודדו הגירה של יהודים לפרוייקט זה?
יש כל כך הרבה מכשולים בדרך והרצל מנסה בדרכו לענות ולסגור את כל הפינות המהותיות להצלחת הרעיון.

בקריאה היום, אחרי שקמה מדינה בפועל, הספר נקרא כמעט כמו מסמך היסטורי מן העבר, מין תכנון מוקדם של משהו שעוד לא היה, אבל כבר היה ברור שהוא חייב לקרות. חלק מהדברים נראים נאיביים, חלק נראים נבואיים, והחיבור ביניהם יוצר חוויה מוזרה של קריאה אחורה בזמן אל הרגע שבו הכול עוד היה פתוח.
בסופו של דבר, זה לא ספר שמרגש ברמה הרגשית, אלא ספר שמרגש בעצם קיומו: הידיעה שמישהו ישב וחשב ברצינות, בפרטי פרטים, על אפשרות שנראתה אז כמעט דמיונית ושבשבילנו היא כבר מציאות יומיומית.
כבר סימנתי לעצמי את אלטנוילנד (ארץ ישנה-חדשה), הרומן האוטופי של הרצל לרשימת הקריאה שלי.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•בוב
כל כתבי שאול טשרניחובסקי: מחזות [כרך ח']

כל כתבי שאול טשרניחובסקי: מחזות [כרך ח']

שאול טשרניחובסקי

כל כתבי שאול טשרניחובסקי: מחזות [כרך ח']
בר כוכבא-שאול טשרניחובסקי
Oι̉δίπoυς τύραννoς- Σοφοκλής
Le Malade imaginaire- Jean-Baptiste Poquelin
The Tragedy of Macbeth- William Shakespeare
A Midsummer Night's Dream- William Shakespeare

כרך נוסף לתרגומי המופת של שאול טשרניחובסקי בתוספת הפתעה שלא הייתי מודע לקיומה- מחזה מקור בשם בר כוכבא פרי עטו של טשרניחובסקי.
התנסות מעניינת כמחזאי של דרמה טראגית המגוללת את עלייתו ונפילתו של שמעון בר כוכבא ויחסיו עם רבי עקיבא בן יוסף במרד הכושל מול הרומאים. השפה, כמו תמיד, מאוד מאתגרת, אך יש בה יופי נהדר מהרגע שנכנסים להלך הרוח של כותבה.
באשר לשאר המחזות המתורגמים, קראתי את כולם כבר בעבר. את 'החולה בעיניו' (כך טשרניחובסקי תרגם את החולה המדומה של מולייר) קראתי ממש לא מזמן בתרגומו של אלתרמן. אני חייב להגיד שתרגומו של אלטרמן זורם ומהנה יותר מזה של טשרניחובסקי. אפילו שם המחזה (החולה המדומה) נצרב בתודעת הציבור בתרגומו של אלתרמן ולא בזה של טשרניחובסקי.
אדיפוס המלך היה נהדר. לא פלא שהמחזה מוגדר כהטרגדיה הגדולה בכל הזמנים.
התרגום של מקבת גם כן מעולה.
לגבי 'חלום ליל קיץ' או 'כרצונכם', זה פחות הטעם שלי. משום מה מעולם לא התחברתי ממש לקומדיות של שייקספיר.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•בוב
חמור הזהב (מהדורת 2001)

חמור הזהב (מהדורת 2001)

לוקיוס אפוליוס

Asinus aureus-Lucius Apuleius

חמור הזהב הוא טקסט מן העולם הרומי המאוחר, ונחשב לרומן הלטיני היחיד שהשתמר בשלמותו. הוא נכתב ככל הנראה במחצית השנייה של המאה ה־2 לספירה על ידי לוקיוס אפוליוס, סופר ורטוריקן לטיני ממוצא ברברי (נולד באזור אלג'ריה של ימנו).
הרומן משלב קומדיה סאטירית עם ריאליזם חברתי ומימד מאגי-מיסטי. בציר העלילה המכזי מסופר על עלם צעיר שהופך לחמור בעקבות כישוף ועל גילגול חייו בעקבות כך עד חזרתו לצורתו האנושית. מבנה הספר בנוי מהרבה מסיפורים ומעשיות קצרות המהווים סטייה מנושא העלילה המרכזי או כאלו שמשלימים אותה. הסיפור המפורסם ביותר בספר, הנמשך על פני 2 פרקים, הוא האגדה על פסיכה ואמור. הכתיבה מהולה בתיאורים חושניים, סצנות גרוטסקיות ולעיתים פורנוגרפיות, לצד קטעים ליריים או פילוסופיים. כמו כן, האכזריות האנושית וההתעללות שגיבור הספר חווה כחמור, ותיאורם הגראפי לא פחות ממזעזעים.
אני יודע שיש עיבוד של עמוס קינן לספר, אך היה חשוב לי למצוא את העותק הזה מאחר והוא מכיל את התרגום הישיר למקור הלטיני.
התרגום עצמו היה בסדר. העריכה (הוצאת ירון גולן) נעשתה בצורה רשלנית עם טעויות כתיב, קפיצה לפיסקה אחרת באמצע משפט וכו'... הספר לא עמוס בטעויות אלו, אבל יש בו מספיק מהן כדי שאציין זאת פה.

סה"כ נהנתי להעביר את הזמן עם הספר.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•בוב
גוף ראשון רבים

גוף ראשון רבים

נוגה פרידמן

גוף ראשון רבים- יומן שכול בצבע מלא/ נוגה פרידמן. מאיירת/רון לוין

רומאן גראפי שני שאני קורא עם הקשר לשביעי באקטובר.
הראשון- היום בו הכל השתנה (עליו גם כתבתי סקירה מציג מספר אירועים שונים מה-7.10 שצויירו ע"י אמנים שונים).
הספר הזה הוא למעשה ספר על שכול וההתמודדות עימו. נועה פרידמן איבדה את בן זוגה עידו רוזנטל, לוחם שלדג, בקרבות באותו יום.
ההגדרה רומאן גראפי אולי לא נכונה לגבי הספר מאחר והוא בנוי מרצועות קומיקס קצרות. עם זאת, הרצועות מספקות הצצה לציר זמן כרונולוגי של מעל שנה בהתמודדות עם שכול כשהחיים ממשיכים לנוע ויש לדאוג לילדים כשהנפש פצועה. לאורך כל הספר יש דיאלוג בין נוגה לבין בן זוגה המנוח. שיח שהוא למעשה שיח עם עצמה כאשר היא מטיחה את כעסיה, בדידותה והקשיים שלה בצורה מאוד צינית, גדושת הומור שחור ובכנות חסרת פשרות. כל זאת כאשר יש חור גדול שנפער בלב ומסרב להתמלא.
רון לוין, המאיירת, עשתה עבודה נהדרת ומשלימה את הטקסט בצורה מעולה.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•בוב
כל כתבי שאול טשרניחובסקי: שירות [כרך ז']

כל כתבי שאול טשרניחובסקי: שירות [כרך ז']

שאול טשרניחובסקי

Henry Wadsworth Longfellow- The Song of Hiawatha
Henry Wadsworth Longfellow-Evangeline
Johann Wolfgang von Goethes- Reineke Fuchs

אינני יודע מי מכם נחשף לכתביו או לסרוגין לתרגומיו של טשרניחובסקי. שליטתו בשפה העברית והגשתה כפסגה רוחנית ואינטלקטואליות ברמות זיקוק אלוהיות של יופי נשגב היא הרבה מעבר לבינתי, בעיקר בשל העובדה שהעברית לא שימשה כשפת אם עבורו. את המפגש הראשון עם תרגומיו יצא לי לקרוא בתצורת האודיסיאה של הומרוס. את האודיסאה קראתי מייד לאחר סיום האילידה בתרגומו של אריה סתיו. מה רחוקים היו התרגומים זה מזה. כמרחק רקיע מעמוקת המערות בתחתית הים. בעשרים העמודים הראשונים מצאתי עצמי מזיע מן המאמץ ששפתו דרשה ממני. אולם לאחר שהשתפשפתי מעט בהלך הרוח של שפת השרפים בחלד שוכני שמיים, לפתע נפרש לפני יקום חדש, שפה אחרת ונשגבת, שמתוך עשירותה יודעת לדייק את התחושות, הרגשות והמסרים העמוקים שבתוך הסיפור לכדי חוויה משמימה ומעוצבת להפליא.
בשיר השירים פרק ו' פסוק ב' כתוב: "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים.", כך רואה אני את תרגומיו של טשרניחובסקי. יש הרבה תרגומים שמאוד נהנתי מהם במהלך חיי כחובב ספרות, אולם מבין הדברים היפים ביותר הוא תמיד בפסגה. גם במקומות היפים ביותר הוא הבולט באיכותו מעל כולם.

שירת ההיאותה (שירת הנביא) היא יצירה אפית מאת המשורר האמריקאי הנרי וודסוורת' לונגפלו, המתארת את סיפורו של הגיבור האינדיאני היאותה. היצירה מבוססת על אגדות ופולקלור של שבטים ילידיים בצפון אמריקה, ומציגה את סיפורו של היאותה כנביא ומורה של עמו. מה שלונגפלו עשה זה ללקט סיפורים מן הפולקלור הילידי צפון אמריקאי, בעיקר מיתוסים ואגדות ממשפחת האוג'יבווה (OJIBWE), שהיא חלק מהקבוצות האתנו-לשוניות של האלגונקינים ומן המסורות של האירוקוים (IROQUIS), קבוצה נוספת של שבטים אינדיאנים. עם זאת, העיבוד של לונגפלו היא עיבוד אירופאי חופשי ונחשב כאחת מיצירות הספרות הגדולות ביותר של הספרות האמריקאית.
קשר האדם, האדמה והטבע פורץ מתוך שורות השיר. אי אפשר שלא להתפעל מהעוצמה ומהיופי שסובב את ההיאותה ומעצב את דמותו עם השנים. סופה של הפואמה מפתיע ואדיר בצמרמורות קרישנדו המזעזעות את העולם השיבטי בנבואתו האחרונה של ההיאותה.

אבנג'לינה היא הפואמה השנייה ושמה נקרא על שם דמותה הראשית. הפואמה עוסקת בגירושם של תושבי אקדיה (נובה סקוטיה) על ידי חיילים אנגלים. לא הכרתי את ההיסטוריה לפני קריאת הפואמה הזו ולכן השלמתי את הידע הנדרש מויקיפדיה.
המונח "גירוש אכדיה" מתייחס לאירועי הגירוש של תושבי אקדיה (אזור בצפון אמריקה שהיום הוא חלק מקנדה) על ידי הבריטים במהלך המאה ה-18. זהו אירוע היסטורי משמעותי שבו גורשו תושבי האזור מבתיהם בשל סכסוך פוליטי ודתי בין בריטניה לצרפת.
אקדיה הייתה מושבה צרפתית בצפון אמריקה, ולאחר מכן עברה לשליטה בריטית. בשנת 1755, הבריטים החליטו לגרש את תושבי אקדיה, בעיקר צרפתים קתולים, מחשש שהם עלולים לתמוך בצרפת במלחמתם נגד בריטניה. הגירוש בוצע בצורה אכזרית, תוך הפרדת משפחות וגירוש המוני של אנשים למושבות אחרות באמריקה ובאירופה.
גירוש אכדיה היה אירוע טראומטי עבור תושבי האזור, והשפיע עמוקות על התרבות והמורשת של אקדיה. רבים מהמגורשים מתו בדרך או לאחר שהגיעו למקומות חדשים. אחרים הצליחו לשרוד ולבנות חיים חדשים, אך החוויה השפיעה עליהם עמוקות.
הפואמה ניכנת באופי טראגי ומספרת את טלאות מסעי אבנג'לינה בחיפוש אחר אהובה לאחר שנפרדו דרכם בהליך הגירוש.

ריינקה שועל מאת גתה היא אחת היצירות שאני הכי אוהב אם לא האהובה שבהן. עד היום קראתיה פעמיים בתרגומו של יצחק כפכפי ובפעם השלישית בתרגומו של טשרניחובסקי. לא אפרט יותר מידי על היצירה מאחר וכתבתי בעבר סקירה שלמה על תרגומו של כפכפי. מה שאוכל להגיד הוא שהיא מספקת את אחת מדמויות הנבלים הנהדרים ביותר בעולם הספרותי ומורכבת מקו עלילה מרכזי שעליו נשזרים משלי חיות רבים שרבים מהם חסרי מוסר או בעלי מוסר שלילי. אציין לטובה שגם תרגומו של כפכפי מעולה ונופל אך במעט ביצירה זו מזה של טשרניחובסקי.

דבר מעניין הוא שאל היצירה הזו הגעתי בעקבות אוגדן של שני תקליטי וניל ישנים בהם הקריאו את כל היצירה בגרמנית ובין שיר לשיר חיברו קטעים שהולחנו לתזמורת עבור היצירה. האוגדן הכיל את איוריו קולבך לסיפור, ציורים גאוניים וגרוטסקים שבמשך שנים הניעו אותי לחפש את היצירה ולבסוף למצוא אותה ולהנות מתוכנה עד אין קץ. במבוא לתרגום מציין גם טשרניחובסקי איורים אלו.

קוריוז אחרון לגבי הספר ואסיים. באחד הלילות בו סיימתי לעבוד, הגעתי לקטנוע שלי ומאחר ואני קורא תוך כדי הליכה, שמתי לרגע את הספר בין המושב לבין הארגז האחורי בעודי לובש את הג'קט והקסדה. משום מה שכחתי אותו שם והתחלתי נסיעה. רק כשהגעתי לביתי שמתי לב שהספר חסר ונזכרתי במהלך פעולותי. לא היה לי סיכוי למצוא את הספר מאחר ואני עובד בעיר אחרת מזו אשר בה אני מתגורר. הספר לא שלי, השאלתי אותו מהספרייה העירונית. מעולם לא קרה שלא החזרתי ספר. עם זאת, אין בעיה לשלם קנס אבל הבעיה טמונה הייתה בעובדה שהייתי חייב לסיים את היצירות הללו. התחלתי חיפוש ותוך זמן לא ארוך מצאתי בחנות הספרים חפציבה שברחובות עותק חדש שדפיו עדייו דבוקים זה לזה. תוך יומיים מרגע האבדה נסעתי לשם ורכשתי בחמישים שקלים טובין ותקילין את העותק איתו סיימתי את מלאכת הקריאה.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•בוב

ביקורות נוספות על "עד הנה"

עד הנה

עד הנה

ש"י עגנון

אני לא יודע מה יותר הדהים אותי: קובץ הסיפורים הקצרים הזה או העובדה שהוא אפילו לא נחשב לאחד הספרים הבולטים של עגנון.
רק בקובץ של סיפורים של עגנון תמצאו סיפור שמתרחש בימי המקרא מיד לאחר סיפור שמתרחש באוסטריה פוסט-מלחמת-העולם-השנייה, מבלי שתחשבו ולו לרגע שמדובר בשילוב משונה ולא ראוי, מבלי שתעדיפו סוג אחד של סיפורים על פני משנהו, כי ככה היה עגנון, אדם מלא סתירות שהיכולת המופלאה שלו לשחק עם הישן והמודרני, החילוני והדתי, הקדום והקדמה מגיעה, לדעתי, לשיאה בקובץ "עד הנה".

הספר יצא לאור לראשונה ב1952 והוא קרוי על שם הסיפור הפותח אותו (וגם הארוך ביותר בו), "עד הנה": לאחר שנים מספר בארץ ישראל, עגנון יורד מהארץ כדי להתחקות אחר הספרות האירופית ועובר לגור בברלין ובלייפציג. שם הוא מכיר את אשתו ושם נולדים ילדיו הראשונים, אך שם גם תופסת אותו מלחמת העולם הראשונה עם המכנסיים למטה, וכדי להינצל מעבודת הצבא הוא פוגע בבריאותו (סתמה ויקיפדיה ולא פירשה) וזוכה להישאר בביתו בתקופה שאולי כל זכר מהלך על שתיים בגרמניה נשלח לשדה הקרב. הסיפור נפתח כשהמלחמה הגדולה כבר נמצאת בשלביה המתקדמים, ועגנון מחליט לעזוב את חדרו שבברלין כדי לבקר את אלמנת חברו הדוקטור לוי שבלייפציג. מפה לשם נכפה עליו מסע נדודים ארוך בערים ועיירות שונות בגרמניה, שרחובותיה גדושים גידמים וקטועי רגליים, מזונותיה קצובים ומועטים ונשיה נושאות בעול המלחמה לא פחות מן הגברים. הסיפור מיטיב לתאר את אווירת מלחה"ע ה-I בגרמניה ואת אימת הימים ההם.

סיפורים נוספים בקובץ שמשכו את לבי במיוחד:
"שבועת אמונים", המספר על יעקב רכניץ, יהודי אוסטרי וביולוג ימי שמגיע ליפו בימי העלייה השנייה, שם הוא הופך למלומד בעל שם עולם בזכות מחקריו על אצותיה של ארץ ישראל. ביפו הוא גם מזדמן עם פטרונו והבת שלו, שושנה אהרליך, ומהרה מגלים השניים שהם כבולים בשבועה שנשבעו זה לזה בילדותם, שיתחתנו בבחרותם. חשוב להזכיר גם את התיאורים המדהימים של ימה של יפו שבלעדיהם הסיפור לא היה מה שהוא היה.

"ותרב חכמת שלמה", סיפור רווי הומור שבו עגנון מסביר מדוע לא נשמרו כל כתביו ומשליו של שלמה, החכם באדם, באמצעות מתן פירוש יצירתי ולא טריוויאלי ל"שיר השירים".

"פרנהיים", סיפורו הקפקאי-כלשהו של וורנר פרנהיים, חייל במלחה"ע ה-II שחוזר מן השבי אך לא מתקבל בין מכריו ואשתו בשמחה ובזרועות פתוחות כלל וכלל.

"אבי השור", סיפור שמתכתב עם משל "כבשת הרש" המקראי, על זקן ירושלמי אחד ושורו שלא היו להם אלא זה את זה, ועל שכנו של הזקן שעורך משתה בן שבעה ימים לאורחיו שמבקשים עוד ועוד ועוד בשר...

ואחרון חביב, "עידו ועינם", שאילו היה תלוי הדבר בי, קובץ הסיפורים היה נקרא על שמו. זהו אחד הסיפורים המיוחדים ביותר של עגנון שאי פעם קראתי, הוא כתוב כסיפור בלשי לכל דבר ועניין, וריאליזם וסוריאליזם משמשים בו בערבוביא. הסיפור מתרחש בירושלים שאחרי מלחמת העצמאות, כשעגנון ניאות לשמור על ביתם של הגרייפנבכים בזמן חופשתם בחו"ל. לפני נסיעתם עגנון מתפלא לגלות מפיהם שבביתם שכר לו חדר הדוקטור גינת, שגילוייו על השפות הנכחדות עידו ועינם הרעישו ועניינו את כל העולם, ובכללו זה גם את עגנון. אך חוץ מהעובדה ששכר חדר בביתם הגרייפנבכים אינם מסוגלים לומר לעגנון כל דבר אחר על המלומד, שכן בכל פעם שהוא עוזב את הבית הוא לא חוזר אלא לאחר חודשים ארוכים, ולמשך זמן קצר מאוד. אנקדוטה אחת שהם מצליחים להיזכר בה היא אותו הלילה ששמעו אשה מזמרת בשפה שלא שמעו מעולם.
בלילה מן הלילות שעגנון לן בבית גרייפנבך, מזדמן לשם באורח פלא חברו גבריאל גמזו, כשזה נסער מאוד עקב היעלמותה של אשתו הסהרורית גמולה. גמזו זה שהיה מטייל והולך מקצה עד קצהו של העולם ומגיע למקומות שכף תייר לא דרכה שם, כבר שנים לא יצא מירושלים, שמיום שעבר לדור שם עם אשתו מצבה התדרדר והוא נדרש כל הימים לשבת על יד מטתה ולטפל עמה כשהיא נושכתו ועולבת בו. והיאך הכיר את גמולה וכיצד נתרצה לשאתה, אלא שבאחד מטיוליו הגיע לכפר יהודי מרוחק ומנותק משאר עולם, ושמע את גמולה שרה בשפה שלא שמע איש מעולם, ומדברת עם אביה בשפה אחרת שבדו להם, התאהב בה ושכנעה לעלות עמו לארץ הקודש לירושלים, ואת השאר כבר תצטרכו לקרוא בעצמכם...

(*כמובן שהקובץ מכיל גם את "תהילה" המופתי, אך מכיוון שאני ובטח גם אתם קראנו את הסיפור כל-כך הרבה פעמים לא אתעכב עליו...)

תודה לך, עגנון!!!!

לפני 4 שנים•
★★★★★
•ילד זיגזג
עד הנה

עד הנה

ש"י עגנון

"זקנה אחת הייתה בירושלים, זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם. צדקת... אלמלא שאין הנשים יכולות להידמות למלאכים, הייתי מדמה אותה למלאך אלוקים... אלמלא בגדי זקונה שעליה, לא ניכר בה שמץ זיקנות..."

עגנון מתאר כאן אישה צדקת ומושלמת מכל הבחינות. (לא הבאתי את כל הפסקה, מלאת הכתרים שקשר עגנון בפתיח לנובלה "תהילה".
וכבר לאחר תיאור זה עלו בי תהיות, מה מטרת הסופר בתיאור המופלג הזה.

ברור היה לי שה"תעלול" הידוע של עגנון ליצירת ניגודיות, אם זה כמקבילה לו עצמו, או כלפי אחרים, או כלפי מושא הכתיבה הראשי (הגברת הזקנה והיפה) אותה פגש לראשונה בעת חיפושו אחר ביתו של אחד החכמים - בא יבוא. ואולי גם מוסר השכל מיוחד.
כאמור עגנון (או המספר) - בפגישתו הראשונה עם הצדקת - מחפש את ביתו של אחד החכמים בעיר העתיקה ואינו מוצא. לעזרתו באה הזקנה הנחמדה, אשר נושאת פח מים גדול. הוא מבקש אותה שמא יודעת היא את מעונו של החכם.
לא זו בלבד שהיא מתעקשת ללוותו עד לבית החכם, אלא מונעת ממנו לשאת את פח המים עבורה.
מבחינתה של הצדיקה הזו, אלה שתי מצוות חשובות שאין עושים אותן כלאחר יד. לבטח אין ממעטין את המצוות ע"י שיתוף הזולת.

ימים אחדים לאחר מעשה זה, הכותב פוגש שוב את הצדיקה וברצונו לידע את מקום מגוריה של אחת הרבניות, אלמנתו של רב ידוע, אשר עתה גרה בגפה בין החומות. כשבאמתחתו דרישת שלום מהנכד של הרבנית אותו פגש בהיותו בחוץ לארץ. (הצדיקה מטפלת באופן קבוע ומתמיד ברבנית וסועדת אותה בחוליה)
הוא מוסר דרישת שלום לרבנית מהנכד השוהה בחו"ל, וזו שואלת אם הנכד שלח לה "דבר-מה"
בחכמתו כי רבה, מבחין הכותב שהרבנית ספונה תחת בגדים רבים בעיצומו של חורף ירושלמי עז.
וכמי "שנזכר" הוציא מכיסו מספר שטרות כסף ואמר שנכדהּ "שלח" על מנת לקנות לה תנור חימום.
אומר ועושה: הלך לשוק וקנה עבורה תנור שהגיע לביתה ע"י שליח.
לאחר ימים אחדים בא לבקר את הרבנית כדי לשאול "איך התנור? האם מרוצה את ממנו?".
והתגובה שקיבל מהרבנית, הייתה: " ואם מרוצה אני, כלום ימעיט את ריחו...?"
(בסיום אעמוד על האריכות של קטע זה עם התנור)
אט, אט, מתגלה לנו, (וגם לכותב) כבדרך אגב, שמה של הצדקת, תחילה בכינוי "תלי", מספר פעמים, ואחר מכן שמה המלא תהילה שכשמה כן היא. לתהילה לשם ולתפארת.
אולם גולת הכותרת של סיפור זה, הוא דווקא עיקר העניין.
לפני 93 שנים בהיותה של תהילה בגיל 11 ארסוה הוריה לשרגא, חתן בגיל 12, וכאשר תעבור שנה יינשאו זה לזו.
והדברים נכתבו ונחתמו בטבעת המלך כיאה לבת ישראל כשרה שמעתה נחשבת היא מאורסת, ואין לאיש אחר דין ודברים בקידושיה.
אך לאחר זמן נודע לאביה - שהיה בין מתנגדי החסידות - כי חתנו המיועד ואביו שוהים מדי פעם בחצר של החסידים, רחמנא ליצלן.
בכעסו הרב, זימן את חתנו ואביו וקרע לעיניהם את שטר האירוסין וביטל , מינה וביה, את אירוסיה של תהילה, אך מנהג היה שכאשר מבטלים אירוסין, יש לבקש מחילה וסליחה מהחתן ומהוריו, ואת המחילה הזו לא טרח אביה של תהילה לבקש.
(להווי ידוע שבאותה תקופה רבתה המחלוקת בין אוהדי החסידות לבין הליטאים [מתנגדים, במלעיל]
ובעירה של תהילה הס מלהזכיר "חסידים", וכל מי שהשתייך להם, נוּדָּה מהציבור ואף לבית הכנסת לא הורשה להיכנס)
את תהילה השיאו לאדם אחר ונולדים לה שלושה ילדים וכאן לכאורה מסתיים סיפורנו.
אולם טרגדיות פוקדות את תהילה, שני בניה מתים בצעירותם, ובתה ממירה את דתה.
******
תהילה הייתה אישה אמידה וכאשר הגיעה לירושלים, סייעה בממונה לכל דורש, וכשאזל ממונה, סייעה בגופה ממש לכל דכפין וטרחה עבור כל מי שכוחו תש ובמיוחד לאלמנה הרבנית.

רק ענן גדול העיב על חייה, הסליחה והמחילה שלא ביקש אביה כשביטל את אירוסיה הראשונים.
במשך 93 שנים נשאה על גבה, כחטוטרת, את הצער הגדול הזה.
כן, כן, בעת סיום הסיפור, תהילה כבר בת 104 !!
וכאן נכנס הסופר שלנו לפעולה להחזיר טובה לתהילה רבת החסד, לכתוב עבורה באותיות של קדושה מכתב מחילה מחתנה הראשון.
ימים אחדים לאחר כתיבה מכתב הסליחה, השיבה תהילה את נשמתה לבורא.
*****
האם הטיפול ברבנית, והנתינה הגדולה שלה היו מעין ניסיון לכפר על החטא הגדול שחטא אביה?!
נדמה שכן, בוודאי, שהרי עד יום מותה לא חדלה ממחשבה על הצורך בבקשת מחילה, גם כאשר לא היא שחטאה, ולבטח כאשר חתנה הראשון כבר הלך לעולמו 30 שנה לפני התרחשות סיום הסיפור.
אין פלא שעגנון קושר כתרים לראשה ומדמה אותה למלאך אלוקים.

******
לא מעט דברים למדתי מסיפור קצר זה, והנה רק אחדים מהם.
תמיהה שתמהתי ונשארה בגדר תמיהה: שהרי כתוב במפורש: "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת* אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתו"ּ. והרי תהילה לא חטאה, אלא אביה, ומדוע באה עליה הצרה הזו, של מיתת בניה בחייה?!
* שנתינה לזולת צריכה להיות מושלמת ללא הצורך בהכרת הטוב מצד המקבל, בדיוק כפי שנהגה הצדקת תהילה.
* שלאחר הנתינה אין לצפות לקבלת הערכה, בניגוד לגיבורנו שהלך לראות "איך התנור"
*שגם אם אנחנו לא אשמים במשהו ואלה הם הורינו שחטאו בגיננו, בהיותינו עולי ימים, שומה עלינו לנסות לתקן את שאפשר.
ולנו עצמנו יש להיזהר מביטול סיכומים, בין בכתב בין בע"פ, מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ.
לקרוא עגנון ביום שבת, זה עונג שבת ממש.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אברהם
עד הנה

עד הנה

ש"י עגנון

עודני בא לכתוב ביקורת על הספר
עלו בי תהיות מה אכתוב. מוזרה היא מלאכת כתיבת ביקורות, שהרי אם רצונך שאומר לך שהספר טוב, הרי יכול אתה להסתפק בכוכביות הנ"ל. אינני חוקר ספרות אזי פרשנות מקצועית לא קיימת באפשרויותי, ואת העלילה וודאי איני יכול לכתוב משום שדעת הקוראים לא תהיה נוחה עלי בשל הריסת עניין הסיפור. ועוד קשה עוד יותר כתיבת ביקורת על ספריו של עגנון שמורכבים הם למספר שורות מצומצם אלו, וודאי בספר כמו "עד הנה" שמכיל מספר לא מבוטל של סיפורים.
אך הנה מצאתי דבר מה לומר על אגד הסיפורים המלבב הזה.
אין דבר טוב מלשכב בסלון עטוף שמיכה חמה לאחר יום מפרך כשידי האחת אוחזת כוס תה והשניה ספר המושך את הלב, וטוב עוד יותר כשהספר הוא מספריו של ש"י עגנון.

קראתי כמה ספרים של עגנון אבל עד כה לא קראתי ספר שלם. היו סיפורים שנהניתי מהם ממש, לדוגמא עד הנה, עם כניסת היום, תהילה, שבועת אמונים, המלבוש, פרנהיים ואבי השור. והיו כמה סיפורים שלא הצלחתי לצערי לרדת לסוף דעתו של עגנון, כגון עידו ועינם. פשוט לא הבנתי מה הפואנטה המרכזית של הסיפור, ולפי מה שהבנתי אחרי קריאה באינטרנט, זה מסובך מכפי שתיארתי לעצמי. הסיפורים הראשונים ממש נפלאים, כתובים בדיוק והמבנה המושלם. עד הנה היה הסיפור הראשון קראתי בספר, והוא הותיר עלי את הרושם הרב ביותר, כשלפתע הבנתי מה היתה המשמעות של השואה בגרמניה. על פי תיאוריו של המספר, נראה שכמעט ולא היה הבדל ביחס ליהודים או לגרמנים. פשוט נטמעו בתוכם. עם כניסת היום סיפור קצרצר, קצת מזעזע אבל מרגש. תהילה והמלבוש זה כבר עניין של ביקורת אחרת. שבועת אמונים סיפור מעולה, התרגשתי לגמור את הסיפור. מקווה שהצלחתי להעביר קצת את רוח הספר, ממליץ לקרוא.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•יחיאל
עד הנה

עד הנה

ש"י עגנון

לספריו של עגנון אולי לא תמיד מתחברים בקריאה ראשונה או בכל סיפור, אבל כשאתה כבר נכנס לעולמו של עגנון אתה פשוט מתמכר לעולם הקסום של סיפורים מיוחדים במינם. כל מילה היא בעלת כובד ומשמעות מיוחדת, שלא תמיד מובנת בקריאה בעלמא.
כך קרה לי עם עגנון. בעבר ניסיתי את קריאתי באחד מספריו אך נטשתי באמצע. אולם לאחרונה כשהתחלתי לקרוא שוב, פשוט התמכרתי. כך הוא עם ספרו הכל כך מיוחד "עד הנה" המורכב מכמה סיפורים: אחד ארוך הנקרא "עד הנה", והשאר חלקם ארוכים יותר וחלקם קצרים.
הסיפור "תהילה" למשל כבר כשקוראים את הפתיחה נכנסים לעולם קסום ומיוחד של רחובות ירושלים העתיקה על אנשיה ("זקנה אחת הייתה בירושלים. זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם...אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום"). ולעומת זאת יש את סיפור "המלבוש" הינו סיפור מצחיק, המזכיר מעשייה של רבי נחמן.
וישנו סיפור טראגי ("פרנהיים") על אדם השב מן המלחמה אחרי שנים רבות והוא מוצא את סביבתו מנוכרת.
וסיפור "עידו ועינם" שבעיניי הוא סיפור קסום ביותר המכניס אותך לאווירה מיוחדת של אנשי רוח ומקובלים.
לסיכום, ספר מומלץ מאוד שלא חייבים להתחיל לקרוא דווקא מהסיפור הראשון. והקריאה חייבת להיות בגמיעות קטנות ובנחת כדי להתרגל וליהנות מהסגנון הכל כך מיוחד וייחודי של הסופר הענק הזה.

לפני 8 שנים•יוסי משה
עד הנה

עד הנה

ש"י עגנון

אהבתי את הספר בעיקר בשל העגנונית המופלאה שאני נהנת ממנה בכל ספרי ש"י עגנון. אני באה לקרוא את עגנון כדי לשמוע על התקופה ההיא ובמיוחד נהנתי מהסיפורים עד הנה, שבועת אמונים, המלבוש ואבי השור. הסיפורים שנוגעים יותר את הקטע הדתי לא נגעו בי, אבל קראתי אותם עד הסוף, כי אי אפשר לעמוד בפני העגנונית המופלאה!

לפני 11 שנים•
★★★★★
•unix4ever
עד הנה

עד הנה

ש"י עגנון

עד הנה מכיל קובץ סיפורים של עגנון כאשר הראשון הוא הנותן לכל הספר את מהותו והוא כשם הספר.
עד הנה הוא סיפורו של עגנון כסופר יהודי ציוני בלב העורף הגרמני הנוכרי בימי מלחמת העולם הראשונה ויותר מסיפור טוב יש כאן שפה מעולה ועגנונית לעילא, הסיפורים הבאים מי טובים יותר (תהילה, שבועת אמונים) ומי פחות הם כהמשך שהמספר בסיפור הראשון כתב והגה בהם...

לפני 17 שנים•
★★★★★
•יונדב
דירוג
5.0
לפני 13 שנים

“עודני בא לכתוב ביקורת על הספר עלו בי תהיות מה אכתוב. מוזרה היא מלאכת כתיבת ביקורות, שהרי אם רצונך”