“Henry Wadsworth Longfellow- The Song of Hiawatha
Henry Wadsworth Longfellow-Evangeline
Johann Wolfgang von Goethes- Reineke Fuchs

אינני יודע מי מכם נחשף לכתביו או לסרוגין לתרגומיו של טשרניחובסקי. שליטתו בשפה העברית והגשתה כפסגה רוחנית ואינטלקטואליות ברמות זיקוק אלוהיות של יופי נשגב היא הרבה מעבר לבינתי, בעיקר בשל העובדה שהעברית לא שימשה כשפת אם עבורו. את המפגש הראשון עם תרגומיו יצא לי לקרוא בתצורת האודיסיאה של הומרוס. את האודיסאה קראתי מייד לאחר סיום האילידה בתרגומו של אריה סתיו. מה רחוקים היו התרגומים זה מזה. כמרחק רקיע מעמוקת המערות בתחתית הים. בעשרים העמודים הראשונים מצאתי עצמי מזיע מן המאמץ ששפתו דרשה ממני. אולם לאחר שהשתפשפתי מעט בהלך הרוח של שפת השרפים בחלד שוכני שמיים, לפתע נפרש לפני יקום חדש, שפה אחרת ונשגבת, שמתוך עשירותה יודעת לדייק את התחושות, הרגשות והמסרים העמוקים שבתוך הסיפור לכדי חוויה משמימה ומעוצבת להפליא.
בשיר השירים פרק ו' פסוק ב' כתוב: "דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים.", כך רואה אני את תרגומיו של טשרניחובסקי. יש הרבה תרגומים שמאוד נהנתי מהם במהלך חיי כחובב ספרות, אולם מבין הדברים היפים ביותר הוא תמיד בפסגה. גם במקומות היפים ביותר הוא הבולט באיכותו מעל כולם.

שירת ההיאותה (שירת הנביא) היא יצירה אפית מאת המשורר האמריקאי הנרי וודסוורת' לונגפלו, המתארת את סיפורו של הגיבור האינדיאני היאותה. היצירה מבוססת על אגדות ופולקלור של שבטים ילידיים בצפון אמריקה, ומציגה את סיפורו של היאותה כנביא ומורה של עמו. מה שלונגפלו עשה זה ללקט סיפורים מן הפולקלור הילידי צפון אמריקאי, בעיקר מיתוסים ואגדות ממשפחת האוג'יבווה (OJIBWE), שהיא חלק מהקבוצות האתנו-לשוניות של האלגונקינים ומן המסורות של האירוקוים (IROQUIS), קבוצה נוספת של שבטים אינדיאנים. עם זאת, העיבוד של לונגפלו היא עיבוד אירופאי חופשי ונחשב כאחת מיצירות הספרות הגדולות ביותר של הספרות האמריקאית.
קשר האדם, האדמה והטבע פורץ מתוך שורות השיר. אי אפשר שלא להתפעל מהעוצמה ומהיופי שסובב את ההיאותה ומעצב את דמותו עם השנים. סופה של הפואמה מפתיע ואדיר בצמרמורות קרישנדו המזעזעות את העולם השיבטי בנבואתו האחרונה של ההיאותה.

אבנג'לינה היא הפואמה השנייה ושמה נקרא על שם דמותה הראשית. הפואמה עוסקת בגירושם של תושבי אקדיה (נובה סקוטיה) על ידי חיילים אנגלים. לא הכרתי את ההיסטוריה לפני קריאת הפואמה הזו ולכן השלמתי את הידע הנדרש מויקיפדיה.
המונח "גירוש אכדיה" מתייחס לאירועי הגירוש של תושבי אקדיה (אזור בצפון אמריקה שהיום הוא חלק מקנדה) על ידי הבריטים במהלך המאה ה-18. זהו אירוע היסטורי משמעותי שבו גורשו תושבי האזור מבתיהם בשל סכסוך פוליטי ודתי בין בריטניה לצרפת.
אקדיה הייתה מושבה צרפתית בצפון אמריקה, ולאחר מכן עברה לשליטה בריטית. בשנת 1755, הבריטים החליטו לגרש את תושבי אקדיה, בעיקר צרפתים קתולים, מחשש שהם עלולים לתמוך בצרפת במלחמתם נגד בריטניה. הגירוש בוצע בצורה אכזרית, תוך הפרדת משפחות וגירוש המוני של אנשים למושבות אחרות באמריקה ובאירופה.
גירוש אכדיה היה אירוע טראומטי עבור תושבי האזור, והשפיע עמוקות על התרבות והמורשת של אקדיה. רבים מהמגורשים מתו בדרך או לאחר שהגיעו למקומות חדשים. אחרים הצליחו לשרוד ולבנות חיים חדשים, אך החוויה השפיעה עליהם עמוקות.
הפואמה ניכנת באופי טראגי ומספרת את טלאות מסעי אבנג'לינה בחיפוש אחר אהובה לאחר שנפרדו דרכם בהליך הגירוש.

ריינקה שועל מאת גתה היא אחת היצירות שאני הכי אוהב אם לא האהובה שבהן. עד היום קראתיה פעמיים בתרגומו של יצחק כפכפי ובפעם השלישית בתרגומו של טשרניחובסקי. לא אפרט יותר מידי על היצירה מאחר וכתבתי בעבר סקירה שלמה על תרגומו של כפכפי. מה שאוכל להגיד הוא שהיא מספקת את אחת מדמויות הנבלים הנהדרים ביותר בעולם הספרותי ומורכבת מקו עלילה מרכזי שעליו נשזרים משלי חיות רבים שרבים מהם חסרי מוסר או בעלי מוסר שלילי. אציין לטובה שגם תרגומו של כפכפי מעולה ונופל אך במעט ביצירה זו מזה של טשרניחובסקי.

דבר מעניין הוא שאל היצירה הזו הגעתי בעקבות אוגדן של שני תקליטי וניל ישנים בהם הקריאו את כל היצירה בגרמנית ובין שיר לשיר חיברו קטעים שהולחנו לתזמורת עבור היצירה. האוגדן הכיל את איוריו קולבך לסיפור, ציורים גאוניים וגרוטסקים שבמשך שנים הניעו אותי לחפש את היצירה ולבסוף למצוא אותה ולהנות מתוכנה עד אין קץ. במבוא לתרגום מציין גם טשרניחובסקי איורים אלו.

קוריוז אחרון לגבי הספר ואסיים. באחד הלילות בו סיימתי לעבוד, הגעתי לקטנוע שלי ומאחר ואני קורא תוך כדי הליכה, שמתי לרגע את הספר בין המושב לבין הארגז האחורי בעודי לובש את הג'קט והקסדה. משום מה שכחתי אותו שם והתחלתי נסיעה. רק כשהגעתי לביתי שמתי לב שהספר חסר ונזכרתי במהלך פעולותי. לא היה לי סיכוי למצוא את הספר מאחר ואני עובד בעיר אחרת מזו אשר בה אני מתגורר. הספר לא שלי, השאלתי אותו מהספרייה העירונית. מעולם לא קרה שלא החזרתי ספר. עם זאת, אין בעיה לשלם קנס אבל הבעיה טמונה הייתה בעובדה שהייתי חייב לסיים את היצירות הללו. התחלתי חיפוש ותוך זמן לא ארוך מצאתי בחנות הספרים חפציבה שברחובות עותק חדש שדפיו עדייו דבוקים זה לזה. תוך יומיים מרגע האבדה נסעתי לשם ורכשתי בחמישים שקלים טובין ותקילין את העותק איתו סיימתי את מלאכת הקריאה.”