ביקורת ספרותית על אבא גוריו [הקיבוץ המאוחד] מאת אונורה דה בלזק
ספר מעולה

---

אבא גוריו, נובוריש שהתעשר מניצול הזדמנות בזמן הנכון ובמקום הנכון, גידל שתי בנות לתפארת, השקיע בהן את כל הונו ומרצו ומאחר והינו אלמן - בנותיו הן כל אשר נותר לו בעולם, וכל מה שלמענו הוא חי.
שתי בנותיו נישאו לבעלי מעמד גבוה, לכאורה נישואים שמבטיחים את עתידן, אולם עבור הנשים בתקופה עליה כותב בלזאק אין לאישה כל זכויות, הכוח נמצא בידי הגבר (הבעל/האב) וכך גם הרכוש, הירושה וזכות לקניין.
כל עוד יש בבעלותו של האב רכוש אותו אפשר לחמוד, הוא מתקבל בכבוד על שולחנם של חתניו ובנותיו,
אולם אט אט בנותיו מתביישות בו שאינו בקיא בהלכות החברה הגבוהה, וחתניו מתנכרים לו, והוא אינו מתקבל בברכה בין כותלי ביתם.

אבא גוריו שמבין כי בעצם נוכחותו הוא עלול להעיב על אושרן של בנותיו פורש לחיות באכסנייה נידחת בניהולה של גברת ווקה, שם אנחנו נחשפים לדרי האכסניה, דמויות נוספות המצטרפות לסיפור ומאירות אספקטים שונים על החברה הפריזאית, מצביעות על הניכור, הגיחוך, חוסר הצדק וניצול. יש גם קרן אור קטנה מאוד, דמות שולית של סטודנט לרפואה שנשאר נאמן לאמות מוסר, יושר וחמלה.

מצידו ממשיך גוריו לכלכל את בנותיו, ומצמצם את צרכיו למענן עד כדי חיי עליבות, על מנת שתוכלנה לשמור על חזות של חיי פאר ורהב, ולהמשיך להיראות בקרב החברה האריסטוקרטית במלוא תפארתן המזויפת.
האב מסכין עם הנסיבות, ומסתפק באושר הדל (והמפוקפק) שמעניקה לו הידיעה שבנותיו נהנות ומרשימות כל עין בנשפי יוקרה, בתכשיטים ושמלות פאר (דבר המגדיל אף את סיכויהן להשיג מאהב ראוי כפי שמקובל היה בנישואי תועלתנות).

ומה יעשו בנותיו של אבא גוריו כשגם המעט שנשאר לו ייגמר? האם ייטו חסד לאביהן על השנים שתמך בהן?
או שמא יפנו עורף לבאר שיבשה?

בלזאק משחיז בקורת נוקבת על הצביעות ועל טיב הנישואים שמתקיימים בחברה הצרפתית בת -זמנו, נישואים המושתתים על ממון, אינטרסים ועל מראית עין בלבד. גם כאן, כמו ב״אישה בת שלושים״ הוא חושף את אומללותה של האישה בתוך נישואיה, את חוסר האונים שלה בתוך מערכת היחסים, את הצורך להעמיד פנים לטובת תחזוק מסיכה חברתית נוצצת,
ואת המחיר הגבוה שעליה לשלם כדי להמשיך להתקבל בקרב אנשי האצולה.
למרות שעל פניו הספר אנאכרוניסטי, יש נושאים בעלי רלוונטיות נצחית (כסף הוא האלוהים, קשרים חזקים מכשרון/לימודים/עבודה קשה וכו׳).
נהניתי מהקריאה, מהשפה העשירה, מהניתוחים הסוציולוגיים ותובנות על טבע האדם שצפים מתוך הדמויות והעלילה.

» ביקורות נוספות של לימור
» ביקורות נוספות על אבא גוריו [הקיבוץ המאוחד]