"את האנשים האחרים פגשתי בכיוון הנגרי, כשלא הלכתי עוד לגימנסיה השנואה, אלא לחונכות שהצילה אותי". במלים אלה נפתח ספרו האוטוביוגרפי השלישי של תומס ברנהרד - אחרי "ילד" ו"הסיבה", שראו אור אף הם בהוצאה זו.
בוקר אחד, בררכו ללימודים, הפנה ברנהרד הצעיר עורף למוסד השנוא עליו, הלך ללשכת העבודה וביקש להיות שוליה במכולת, ורצוי בשכונה העלובה, הזנוחה והענייה ביותר בזלצבורג. בחירתו לעבוד במרתף, במכולת של פודלהא, היתה בחירה בחיים. "השבתי לי את חיי", אומר המספר, "ופתאום חזרתי ושלטתי בהם". במרתף חש לראשונה ברנהרד - האיש שה"אחרות" היא מהות קיומו - כי הוא שייך. הוא מביא כאן את סיפורם של האנשים שהחברה דחתה, של אלה שאין להם סיפור, של אלה שאינם הולכים נגד הזרם, אלא נשטפים בו.
צירוף המלים "הכיוון הנגדי", שחוזר בספר זה כמנטרה, הוא סיפור חייו ואמנותו של ברנהרד, שביקש תמיד להסיר את מסבת הצביעות והשיכחה מעל פני הבורגנות האוסטרית המדושנת, ולהתוות לעצמו דרך ייחודית, אמיצה. שורשיה באים כאן לידי ביטוי מרגש.

תומס ברנהרד

תומאס ברנהרד (בגרמנית: Thomas Bernhard‏; 9 בפברואר 1931 הרלן, הולנד - 12 בפברואר 1989 גמונדן, אוסטריה) היה מחזאי וסופר אוסטרי, מחשובי הסופרים והמחזאים בשפה הגרמנית במחצית השנייה של המאה העשרים. מספריו בעברית: בטון (הוצאת הקבוץ המאוחד, 1991) כוחו של הרגל (הוצאת בית צבי, 1991) אחיינו של ויטגנשט... המשך לקרוא

שם הספר
בטון
אחיינו של ויטגנשטיין - פרוזה אחרת #
מחיקה
הלדנפלאץ - שני מחזות
ילד - אוטוביוגרפיה (ברנהרד) #5