ביקורת ספרותית על האיש הכי מאושר בעולם מאת אדי ג'אקו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 1 ביולי, 2023
ע"י לימור


למרות הכותרת המטעה יחד עם הכיתוב ׳רב מכר׳ (המרתיע) - הספר הוא עדות של ניצול שואה אשר שרד את אושוויץ
תודה לממליצים באתר שכתבו ביקורות, בלעדי זה הייתי כנראה מדלגת על הספר.

לדברי אדי שני דברים הצילו אותו ממוות וודאי בתוך מלתעות הגטו [שאפילו שהצליח להימלט ממנו פעם אחת חזר מרצונו (חמק יותר נכון חזרה לגטו) כשניסה לבקש עזרה מאחד הפולנים ובמקום עזרה קיבל קנה של רובה, מחוויה זאת הבין שהשינאה של הפולנים ליהודים גרועה יותר מזו של הגרמנים]
האחד היה המקצוע שרכש לפני המלחמה בעצת אביו ושבזכותו הוא סווג על ידי הגרמנים כחיוני לכלכלת גרמניה (3 פעמים הוא נשלף ברגע האחרון מהתור של הנידונים לתאי הגזים אחרי עיון מקרי ברשימות וזיהוי מספר האסיר שלו כאסיר חיוני)
והשני היה חברותו האמיצה עם אסיר נוסף שהכיר טרום ימי המלחמה, חברות וערבות הדדית שהצילה אותו פיזית כי השניים חלקו הכול ביניהם ודאגו זה לזה כשאחד נחלש או חלה, וגם חיזקה את רוחו ועודדה אותו לשרוד עוד יום נוסף כל פעם (עתיד ועבר לא היו בגטו, מי שהרהר רבות מידי במה שהפסיד ובאנשים שאיבד - לא שרד).

אדי שורד את הזוועות וגם לאחר סיום המלחמה, מציף את הקשיים הרבים של מי שהצליח לשרוד ולהישאר בחיים.
אנשים שנותרו לבדם בתוך עיי חורבות של עברם.
הוא קורא מודעה בעיתון על שתי נשים יהודיות שניסו להתאבד בקפיצה מגשר, ולאחר ניסיון כושל הן נלקחו בכפייה לבי״ח לחולי נפש. הוא מחליט לעזור להן, מוציא אותן מבית החולים ונותן להן בית, יחס חם, ומקום להחלים מפצעי העבר.
המסקנה שלו שלפעמים עם מעט אכפתיות אפשר להציל אדם מייאוש, ולמעשה ממש להציל את חייו.

אדי מנסה להסביר לעצמו כיצד ייתכן שאנשים שאיתם עבד, למד וגר בשכנות הפכו לשונאים להוטים כל כך והיו מסוגלים למעשים הזוועתיים ביותר שיעלו על הדעת? כיצד ייתכן שאדם רוצח בבוקר בדם קר, ובערב הולך לאשתו וילדיו ומתפקד כאב למופת?
כך יחסית בתחילת הספר הוא אומר:
״חברים, איך אוכל להסביר כמה סוריאליסטי ונורא זה היה? לא הצלחתי להבין מה קורה. עד היום איני מבין....אני לא חושב שאי פעם אבין.״

ההסבר של אדי בסוף הספר והמסר החשוב ביותר שלמענו אדי שובר את שתיקתו רבת השנים, וחולק את הסיפור האישי
הוא שינאה. שינאה שמקורה בפחד. פחד שמקורו בכעס.
״שינאה היא תחילתה של מחלה...היא אולי תהרוג את האויב שלך, אבל היא תהרוס גם אותך בדרך.״




5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לימור (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
תודה מורי. אני קוראת במקביל את ׳על האבדון׳ ו׳גטו וילנה׳ , נכון שאין מה להשוות אז אני לא משווה : )
הכנסתי גם את הספר שציינת לרשימת הקריאה.

מורי (לפני שנתיים ו-2 חודשים)
אהבתי את הסקירה ואת הספר. בערך באותו זמן קראתי את האדם מחפש משמעות של פראנקל ולפתע הספר החוויר בעיני.



5 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ