בין העולם וביני פעורה תהום, שחורה, שמקרקעת את גופי ומצרה את צעדיי עד שגורלי יתממש ואאבד את חיי.

<mark>טא נהסי קואטס</mark>, עיתונאי וסופר אפרו-אמריקאי, מחבר לבנו מכתב מעמיק וגלוי לב אודות הסכנות האורבות לו כאדם שחור במדינה ששמה אותו כמטרה. הגוף השחור וגורלו תמיד היה ותמיד יהיה לדידו, נתון בחזקת אחרים, קורבן של החלום האמריקאי שגבה את חייהם ונפשם של אינספור אנשים, החל מתקופת העבדות, עבור בהפרדה הגזעית וכלה בב

מהי גזענות לפי אדם שחור ומשכיל החי ב"דמוקרטיה" הגדולה בעולם?

הספר הוא מכתב שכותב <mark>קואטס</mark> לבנו בן ה-15. מעין ספר הדרכה - שילוב של אוטוביוגרפיה, תובנות והרהורים, אירועי מפתח ונגיעות קטנות מזרם התודעה. המכתב אישי וחודרני, ולעיתים נדמה שהקורא פולש למרחב פרטי.

הייחוד בספר הוא נקודת המבט של הגוף. הגוף השחור כנקודה אליה מתנקזת ההיסטוריה של השחורים מאז הגעתם ליבשת אמריקה. הגוף השחור אל מול החלום הא

מהי משמעות הדבר להיוולד שחור בארה״ב?
שאלה זו מעסיקה את <mark>טא</mark> נהיסי קואטס כל חייו, ״כיצד אחיה חופשי בגוף השחור הזה״ ?
הוא מתפלש בשאלה הזו במסע חייו לחיפוש הזהות העצמית תוך חקירה אוטודידקטית, קריאה מעמיקה בהיסטוריה של אותה קבוצה אליה הוא משתייך מכוח גורל משותף והתוודעות לחיים שקורים מסביבו מידי יום ביומו.

כעת כשבנו בן 15 ונחשף בעצמו בצורה בלתי מתווכת לאירועים אלימים של שוטרים כנגד שחורים מבלי לתת

אנחנו רגילים לאקדח שנח על השולחן במערכה הראשונה ויורה במערכה השלישית, אבל לפעמים יש אקדח שיורה במערכה השלישית ולא הבחנת בקיומו במערכה הראשונה, וכשהוא יורה במערכה השלישית, אתה תופס את עצמך בצווארון ומטלטל את עצמך בחזרה לאחור, כי רק עכשיו אתה מבין שמה שראית במערכה הראשונה וחשבת לדיון סטנדרטי, היה אקדח.

"בין העולם וביני" אינו ספרות ולא מתיימר להיות ספרות. הוא שילוב של רומן חניכה, דו"ח מצב ואזהרה מפנ

האם קרה לכם כי אדם קרוב אליכם , שאת בעיותיו אתם מכירים, תומכים בו ומזדהים אתו, עוצר אתכם לרגע,ושופך את מהותו במונולוג או שיחה מעומק הלב?
התמונה הכוללת של מצבו מוחוורת באחת, והיא בדרך כלל חזקה מן "הידיעה הכוללת" בה הייתם שרויים.
דבר כזה קרה לי יותר מפעם אחת, וכזאת היא החוויה בקריאת ספרון בן מאה ועשרים עמוד של טה נהסי קוו<mark>טא</mark>ס.
זהו מונולוג בין אב לבנו, אפרו אמריקאים, על הריבוד החברתי, האפליה על ר