ביקורת ספרותית על בין העולם וביני - אדום דק # מאת טא נהסי קואטס
ספר מעולה

---

מהי משמעות הדבר להיוולד שחור בארה״ב?
שאלה זו מעסיקה את טא נהיסי קואטס כל חייו, ״כיצד אחיה חופשי בגוף השחור הזה״ ?
הוא מתפלש בשאלה הזו במסע חייו לחיפוש הזהות העצמית תוך חקירה אוטודידקטית, קריאה מעמיקה בהיסטוריה של אותה קבוצה אליה הוא משתייך מכוח גורל משותף והתוודעות לחיים שקורים מסביבו מידי יום ביומו.

כעת כשבנו בן 15 ונחשף בעצמו בצורה בלתי מתווכת לאירועים אלימים של שוטרים כנגד שחורים מבלי לתת עליהם את הדין - מרגיש אביו צורך לכתוב לו במסמך, שהפך לספר, את השקפת עולמו על החיים בארה״ב כאדם בעל צבע עור שחור, על האומה האמריקאית, על החלום שלה אשר נבנה על שעבוד ודיכוי פרוע של אבות אבותיו, על המיתוסים שמתגייסים לאיין את ההיסטוריה ולנתק את הקשר בינה לבין ההווה של השחורים בארה״ב, ולתת לבנו, שלא רחוק היום בו ייצא מחייו המוגנים אל העולם הגדול והמאיים, כלים מתאימים כפי שהוא סיגל לעצמו וגיבש מניסיונו האישי.
קואטס מספר את קורות חייו שמתחילים בבולטימור, בשיכון שהוא למעשה גטו המאוכלס רובו ככולו בשחורים, הוא מתאר את חייו כילד וכנער ברחובות מלאי פחד ואלימות (״האלימות עלתה מהפחד כמו עשן מאש״), שלהבנתו, הינם תוצר צפוי של אנשים שאולצו לחיות בפחד במשך שנים, אנשים שהחוק לא הגן עליהם.

הברירה בין להיות תלמיד צייתן בבית ספר שהיה אטום לבעיות האמיתיות של הנוער המיואש, או שנכשל לתת תשובות לשאלות שנוברות בראשו של נער הרואה מציאות חיים מאוד עגומה וגזענית לבין עתיד כמעט וודאי בבית הכלא (״לא פחות משישים אחוז מכל הגברים השחורים הצעירים שנושרים מהתיכון יילכו לכלא״) הותירו את קואטס תלוש ובלתי שייך לשום מסגרת או קבוצה, ואת הלימוד המהותי שהכין אותו לעתידו כעיתונאי שאב מהבית, מסבתו, שהראתה לו את חשיבות החקירה, הלימוד, הקריאה, ההכרח לשאול שאלות ולהטיל ספק כדבר שלעיתים חשוב אף יותר מהתשובות עצמן.

הוא צולל לתוך ארכיונים של ספרות המוקדשים לתרבות ולהיסטוריה של אפריקה ונחוש למצוא תשובות אחרות מהנרטיב האמריקאי המקובל ובו ארה״ב היא ״האומה הגדולה והאצילית ביותר שהתקיימה אי פעם, אלופה ומגינה יחידה הניצבת בין העיר הלבנה של הדמוקרטיה ובין הטרוריסטים, העריצים, הברברים ושאר אויבי הציויליזציה״, הוא מתוודע למלקולם איקס, מנהיג השחורים הנודע משנות השישים שקרא למאבק שכל אמצעיו כשרים, כולל מאבק אלים, ומרגיש הזדהות עם מילותיו.

במעבר טבעי, כאדם סקרן המסור לחקר האמת, מגיע קואטס ללימודים גבוהים באוניבריסטת הווארד, מוסד אקדמי לסטודנטים שחורים על כל גווניו, ושותה בצמא את כל המראות הצבעים הדיעות והידע שנחשפים בפניו,ומוצא שם דמויות מופת לחיקוי והערצה שמסבים לו תחושת גאווה והשתייכות כנה.
"העולם השחור התרחב לנגד עיניי ועכשיו יכולתי לראות שהיה בו הרבה מעבר לתשליל עולמם של האנשים שמאמינים שהם לבנים. אמריקה הלבנה היא סינדיקט שעוצב במטרה להגן על כוחו הבלעדי למשול ולשלוט בגופים שלנו...בלעדיו ׳אנשים לבנים׳ יפסיקו להתקיים מחמת חוסר תכלית״. מנגד האקדמיה גם מנפצת עבורו את המיתוסים האוהדים שסיגל לעצמו לגבי שחורים, עור שחור אינו שם נרדף באופן גורף לאצילות (כפי שהאמין מתוך הערצתו למלקולם איקס) ושינאה היא דבר שכולם נגועים בו, גם הוא עצמו, והיא משרתת את הצורך בגיבוש זהות בתוך השבט אליו היחיד משתייך.

אהבתי את היכולת של קוהטס להעמיד גם את עצמו תחת עין בקורתית ולהצביע על הכשלים והחטאים שלו עצמו ולראות את חלקו בתוך התמונה הכוללת, שבלעדיה ההתיימרות לחקר האמת אינה יכולה להיות שלמה באמת.

מכיוון שהגזענות כלפי השחורים בארה״ב מבטאת, לדעת קואטס, את הדמוקרטיה ורצון הרוב ומשקפת את אמריקה על כל רצונותיה ופחדיה ולא את דעתם של מיעוט זניח, ומכיוון שכל הסיסמאות על שינוי והכאה על חטא הם חלומות באספמיה (״מעולם לא היה תור זהב שבו עושי רוע הכירו ברוע שלהם״)
הוא לא מותיר מסרים אופטימיים לגבי שינוי המצב, אבל קורא לבנו להמשיך במאבק, בצורה מפוכחת ללא חלומות, ללא אשליות, וללא הנרטיבים השקריים המגוייסים להמשך דיכוי של אוכלוסיות חלשות בארה״ב.

הספר מעורר מחשבות נוקב מאוד ומציע זווית אחרת להסתכל על המציאות, גם אם לא תמיד קל להסכים עם הנאמר או להזדהות עם המחבר והתגובה האינסטינקטיבית היא לרצות לדחות את טיעוניו כקונספירציה או אי לקיחת אחריות (ועל אף התרגום המעט צולע....״גזענות הנושאת את פניה בגאווה״? למה התכוונה המתרגמת? אני תוהה....אולי ״מרימה את ראשה בגאווה״) בהחלט כדאי לנסות.

» ביקורות נוספות של לימור
» ביקורות נוספות על בין העולם וביני - אדום דק #