ביקורת ספרותית על החיים הם רומן מאת גיום מוסו
ספר בסדר

---

רק עכשיו ראיתי באתר שהספר הוא חלק מטרילוגיה של הסופר שמתעסקת בסופרים וכתיבה. אני קראתי את הספר, ביומיים, בלי לדעת עליו כלום מעבר לעובדה שהוא הונח על הפסנתר על-ידי אחי. לא ידעתי למה לצפות ולא היה לי ההקשר של הספר למה שלפניו ואחריו. אם יש מעריצי הסופר שמרגישים שדעתי לוקה בחסר בגלל אי הידיעה הזו, אני מתנצלת.

הספר עוקב אחרי שלוש דמויות בעולם מלא יצרים של כתיבה, מערכות יחסים, הצלחה מקצועית וילדים. הוא כתוב בצורה זורמת ופשוטה וקל לעקוב אחרי תחלופת המספר הראשי בין שלושתם. הספר הוא בהחלט מסוג הספרים להם מתאים המשפט "אי אפשר להוסיף יותר כדי לא להרוס את העלילה". העלילה אכן מלאת תפניות והפתעות ונסגרת פחות או יותר בצורה מלאה. יותר כי לכאורה הכל הגיוני ומסתדר, פחות כי אף אחת מהדמויות לא מגובשת או מפותחת עד הסוף והן כולן נראות כמרחפות בין דפי טיוטה של ספר. המספר עצמו שם בפי אחת/ד הדמויות תיאור של הכנה לתהליך הכתיבה ככתיבת ביוגרפיה לכל דמות והספר מרגיש כמו אותם דפי טיוטה, בלי המאמץ הסופי להפוך אותם לספר אמיתי.

יתכן שזה מכוון כדי להדגים חלק משליטת הדמויות בתהליך הכתיבה המתוארת בספר ומהי המציאות, וזה חוזר להתנצלות שלי בהתחלה על כך שהביקורת שלי מתייחסת אך ורק לעלילה ולדמויות ולא לרעיון הכתיבה עצמה. הספר הוא קריאה זריזה ומעניינת, ולא מאתגרת במיוחד למי שלא מעוניין לשקוע בענייני ייסורי הסופר או מי ומה יוצר מציאות.

» ביקורות נוספות של StarryNight
» ביקורות נוספות על החיים הם רומן