ביקורת ספרותית על החיים הם רומן מאת גיום מוסו
בזבוז של זמן

---

להלן השערה אישית שלי: אם ניקח את כלל הרומנים שנכתבו בעולם, ונערוך מיפוי של העיסוקים ומשלחי היד של הגיבורים הראשים שלהם, נגלה אחוז לא הגיוני של סופרים, מעל ומעבר לשיעורם באוכלוסייה. יש לזה סיבה טובה מאוד, אם חושבים על זה שמי שכותב את הספרים הם סופרים. אז למה לשבור את הראש על תיאור חיים של מוכרת בחנות, איך נראית השגרה במשרד פרסום, או מה כוללות צרות היומיום של רופא בקליניקה שלו. זה מסובך, זה מורכב, ויותר מכל - הסופר עלול להשתעמם מכל זה. מה ותר קל ופשוט מלכתוב על מחסומי כתיבה, על שיחות עם הסוכן ודיונים עם ההוצאה, על השקות ועל נתוני מכירות. המון עניין, לפחות למי שמכיר את זה.

זה ספר שהגיבור שלו הוא סופר. ואם זה לא היה ברור מהכותרת של הספר, אז זה ספר שהגיבור שלו הוא סופר שכותב רומן על סופרת. המשך הסקירה כולל ספוילרים. אתם יכולים להחליט אם לעזוב את הסקירה עכשיו וללכת לקרוא את הספר עצמו, או לקרוא את הסקירה ולוותר על הספר. אני ממליצה בחום על האופציה השנייה, משום שזה יהיה עבורכם חיסכון של זמן יקר, ותוכלו לסמן וי על קריאה שהיא מיותרת לחלוטין מכל סיבה שהיא.

פלורה קונווי היא סופרת ניו-יורקית נודעת וגורפת פרסים, אם כי אניגמטית במקצת. היא לא אוהבת פרסום, לא מתראיינת, אלא אם זה דרך המייל, לא מגיעה לטקסים ואירועים, גם אם זה הענקה של פרס. היא גרה בדירת פאר בניו-יורק, מגדלת את ביתה קארי בת השלוש, והחברה היחידה שלה זו המו"לית שלה. יום אחד הילדה נעלמת בצורה מסתורית בתוך כדי משחק מחבואים בדירה, המשטרה לא מאוד עוזרת, והמו"לית מציעה לפלורה למנף את העצב העמוק לכתיבה, וגם מעניקה לה לצורך זה עט מפואר שפועל על פלורה בצורה מסתורית מאוד. פלורה לא מוצאת היגיון במה שקורה, והיא חושדת בגורמים על טבעיים, וליתר דיוק שהיא דמות ברומן.

זה כנראה נכון, כי במקום אחר בעולם, בצרפת, יושב סופר עטור פרסים בשם רומאן אוזורסקי. הוא כתב כבר תשעה עשר רומנים, והתהילה שלו היא כזאת שמספק לכתוב את השם שלו על הכריכה באותיות גדולות ובולטות. שם הספר יכול להייות באותיות קטנות יותר ובצבע בהיר או בולט פחו, כי ממילא הקונים יבקשו את "החדש של רומאן אוזורסקי" ולא כל כך משנה להם שם הכותר, ואם הוא כולל או לא כולל התחכמות מילולית שגם מספיילרת לתוכן הסיפור. זה פשוט לא משנה.

הבשורות רעות כי רומאן שבור מהפרידה מאשתו אלמינה ומהניתוק מהבן שלהם תיאו. כמו כן הוא חולה, וגרושתו מחזיקה את השליטה על כל יורו שיוצא מהחשבון שלו, כך שהוא לא ייכול לתקן את החימום של הבית, והספר שהוא כותב עכשיו תקוע בנקודה בלתי אפשרית בעלילה. כן, כן. רומאן אוזורסקי הוא זה שבדה את פלורה קונווי, את הבת שלה קארי, את הסוכנת, את ההעלמות המסתורית של קארי ואוזלת היד של המשטרה. ואז הוא עוד מכניס את עצמו לתוך הסיפור, וזה בכלל מסתבך יותר. או מתחנטרש יותר, תלויי מי קורא. יש לעלילה כמה וכמה חלקים, והיא כוללת גם את בנו של הסופר שנקרא בשם הסמלי "תיאו" כלומר אל, ורומזת על התפיסה שסופר הוא אלוהם של יצורי הספר שלו כי הוא ברא אותם. בין החלקים יש גם איורים שלא הצלחתי להבין מה טיבם ומה מקומם בספר שעל פניו מכוון אל קוראים בוגרים.

לא הבנתי מה העלילה, מה המטרה שלה, מה הסופר רוצה לומר או לבחון.כל הספר כל כך מקושקש, והתפניייות בעלילה כל כך מופרכות, שזה כבר הרבה מעבר לקרינג' ואפשר לוותר. חג שמח.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על החיים הם רומן