ביקורת ספרותית על השקרים שהיא סיפרה מאת קייט הולהן

---

יש משהו מרכך בחשיבה ביקורתית כלפי ספר שנקנה במכירות סוף השנה, ועוד ספר שאין לו ביקורות באתר בכלל. קשה לדעת אם הרבה אנשים לא אהבו אותו או שתקציר הספר הוא פשוט לא מוצלח. השקרים שהיא סיפרה הוא לא הספר הטוב ביותר שקראתי אי פעם, אבל הוא גם לא נמצא בתחתית. אישית לא התחברתי אליו, אבל לא הייתי רוצה שמכיוון והביקורת שלי היא היחידה באתר שיווצר הרושם שהמדובר בספר שמישהו אחר לא ישמח לקרוא.

הספר קצר וזורם מהר. יש לו מבנה מיוחד של מעבר בין תיאור קורותיה של הגיבורה הראשית, ליזה קול, לתיאור קורותיה של גיבורת הספר שהיא כותבת, בת'. ההקבלה ביניהן מעניינת ותורמת לעלילה ולפיתוח דמותה של ליזה. מה שליזה מדמיינת בשביל בת' והדמות שהיא בוראת לה הוא החלק המוצלח בספר, לטעמי.

יש הרבה כאב מתחת לפני השטח ומעליו בדמותה של ליזה. בזמן שהיא מנסה נואשות להיכנס להיריון, נושא טעון בפני עצמו, חייה ושפיותה מתפרקים. לפחות זה עוזר לה בכתיבה, אלא שגם לזה יש פן שלילי כיוון שהיא מסוגלת לכתוב רק על חייה וחייה הם לא כנים.

אז למה, על אף כל הדברים החיוביים, הספר בכל זאת נמצא בערימת "מזל שקניתי בהנחה" שלי? נראה לי שהסיבה היא שהדמות הראשית בעייתית ללא רגע של חסד שגורם לקורא בכל זאת לחבק אותה ולהצטער על מה שעובר עליה. הסופרת מעמיסה עליה טראומות ילדות קשות, קריירה מדשדשת, בעיות פוריות ובעל בעייתי, ובכל זאת זה לא מספיק בשביל שלקורא יהיה באמת אכפת. אולי זה השטחיות שכל נושא מקבל בספר. אולי זה העולם מסביב ליזה שמרגיש כמו פוסטר פרק של סקס והעיר הגדולה. אין לי התנגדות לדמות נשית ראשית שהיא לא נחמדה, אלא שלליזה לא בונה הסופרת עולם פנימי חם או מעניין מספיק מעבר לטראומות וכאב. לבת', הדמות שליזה יוצרת, דווקא יש מושא אהבה אמיתי בבתה התינוקת שהופך את הדמות לנגישה יותר, אבל זה רק מדגיש כמה חסר משהו לדמות הראשית כדי להתעלות מעל לכאב וההרס העצמי. לכתוב על דמות ריקה מבפנים ושתהיה עדיין מעניינת זהו אתגר רציני. על אף שעל פני השטח הדמויות מונעות מרגשות עזים, הספר עצמו נקרא כשכלתני למדי בו לכל דבר יש הסבר ומניע, אבל הלב איכשהו חסר.

» ביקורות נוספות של StarryNight
» ביקורות נוספות על השקרים שהיא סיפרה