ביקורת ספרותית על 24 שעות בחיי אישה (2019) מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

ספר קצר ועמוס במשפטים נפלאים תובנות על החיים ומותיר שאלות פתוחות.
לא אחזור שוב על העלילה כי כתבו כאן מספיק לפניי.
רק אגיד שמה שראיתי בספר, מעבר לכך שזה סיפור על התאהבות בלתי צפויה, על תעתועי ההתאהבות על נסיקה לגבהים וצניחה לתהומות (שצוויג מקביל כמו שאמרו כאן בצורה נפלאה להימורים בקזינו)
יש פה סיפור על שני אנשים אבודים, האחת מגוללת את סיפורה בפני האלמוני והדמות השנייה היא אותו בחור בו תפגוש בהמשך הסיפור.
האישה מתחילה את סיפורה בתיאורה את חייה שהיו שיגרה נעימה והתהפכו כמעט בין לילה לאחר שהתאלמנה, היא מתמלאת 'ריקנות פנימית מייסרת' ומעליה מרחפת 'בכל עת משאלת מוות', כך היא חיה את חייה בניסיון "להרוג זמן" עד שהיא פוגשת בקזינו בבחור צעיר, לאחר שעות ארוכות של התבוננות בלבד היא מבינה מה מתרחש בנפשו ונדמה שהיא בעצם צופה במתרחש בנפשה כי נראה שבתוך אולם מלא אנשים היא מזהה בדיוק את סערת הנפש שלו ולמרות שהיא משוכנעת ש'האדם הגס ביותר באולם הגיהנום הזה היה צריך להבחין שלאיש הזה אין עוד משענת ....ושהוא מדדה החוצה מכאן.....החוצה מהחיים האלה' נדמה שהיא היחידה ששמה לב לכך, ומרגישה אחריות להצילו.
היא עצמה לא מבינה מה דוחף אותה ללכת אחריו בניגוד גמור לטבעה ולחינוך המאופק שקיבלה ('וכי כיצד ניתן להסביר שאנשים שאינם יודעים לשחות קופצים מגשר כדי להציל טובע?')
היא מלווה אותו בהילוכו ועדיין מתבוננת בו אך מרחוק, קונפליקט פנימי משתולל בתוכה האם לגשת או להתרחק ולהותיר אותו לגורלו. ישנה דילמה ארוכה בין האינסטינקט של הרגש להושיט יד, לבין ההיגיון ('הנופלים אל מותם נוטים לגרור איתם את הבאים לסייע.....שהרי 'האנוכיות היא אחרי ככלות הכול נבונה יותר')
המפגש המעשי מתואר יותר מאשר ליל אהבים או רומן, כגאולה של ממש של שתי הדמויות, לילה ש'נדמה שהוא נמשך אלף שנים' ושלאחריו 'יוצאים מעין הסערה הקטלנית הזאת כשאנו שונים, משונים בתכלית....'.
האישה מצאה תכלית לחייה ('וכל חיים שאינם נחיים לשם מטרה מסוימת הם שגגה') בעצם ההכרה ש'הצלתי אדם, חילצתי אותו מחורבנו...' ולמעשה הצילה גם את עצמה. לאחר מכן מגיעה ההתעשתות וההתפכחות הקשה מאשליה כשהיא מגלה שהאיש שחשבה שהצילה חזר לסורו.
הספר משאיר שאלה פתוחה שמהדהדת, האם אנחנו באמת יכולים להציל מישהו מאובדנו וחורבנו, האם זה נעשה באמת ממניעים אלטרואיסטיים או מבלי דעת עושים זאת ממניעים אגואיסטיים על מנת להציל את עצמנו?
האישה חוזרת לשגרת חייה שתיארה בתחילת הסיפור ומבינה כי עם כל הכאב 'הדרישה המוחצת לחיות, נדמה שהיא נעוצה בבשרנו חזק יותר מכל משאלת מוות שברוחנו'
וש 'לזמן יש כוח רב ולמרוצת השנים יש שליטה מיוחדת, מפחיתת ערך.....'

אני רואה גם התכתבות עם הסיפור של צוויג 'קוצר רוחו של הלב' שגם שם יש ניסיון להושיט יד ולעזור לאדם אחר, ניסיון שנגמר במפח נפש.

» ביקורות נוספות של לימור
» ביקורות נוספות על 24 שעות בחיי אישה (2019)