בין רולטה מסתחררת לתשוקת אהבה?
לא פעם שאלתי את עצמי, מה מניע קוביוסטוס, מהמר חסר תקנה העוסק בהשלכת קוביות, ותולה בנפילתן הנכונה את יהבו?
פעם אחת הרגשתי בלהט הלא נשלט, כשבקרתי לפני שנים רבות בגני הטיבולי שבקופנהגן, שם ראיתי קבוצת אנשים שישבו צמודים למכונות מזל, הזינו אותן במטבעות, ומשכו במנוף שהניע גלגלים, עצירתם יצרה שילובי סמלים. לעתים הייתה זכיה, רגע בו לפתע המכונה פלטה מקרבה מטבעות מקרקשות, יוצרות תחושת היי הדומה בעוצמתה לאקסטזה.
התיישבתי ליד אחת המכונות והתחלתי להמר. למרות שמדובר בסכומים לא גדולים, קשה לי היום להגדיר בדיוק את תחושת ההתרגשות לקראת ההימור, וההרגשה ברגע הזכייה, ומה גרם לי לאבד את עצמי לתוך המכונה לזמן מה.
שטפן צוויג, הצליח להחזיר אותי לתחושות המעורפלות והרחוקות, דרך סיפורו, 24 שעות בחיי אישה.
היא אלמונית הפוגשת באלמוני השומע בווידויי חד פעמי, את סיפורה המסעיר והמעיק, כאמצעי לפורק נטל מכביד מהעבר, אחריו ישוב כל אחד מהם לדרכו.
המספרת, אישה בשנות השישים לחייה, חוזרת עשרים שנים לאחור להיותה אלמנה ולביקורה בקזינו, שם היא קלטה בחושיה המחודדים מהמר נואש שהמר על כל כספו ושארית כבודו. כשהוא פנה לעזוב את הקזינו, היה ברור לאישה שהוא הולך לאובדנו. בתחושה אלטרואיסטית נטולת אינטרסים היא הלכה אחריו בניסיון להציל אותו.
תחושת החמלה והחסד של האישה, מתהפכים באופן מפתיע לתחושת תשוקה בה מאבדת האישה את אחיזתה במציאות. צוויג בצורה וירטואוזית מבצע הקבלה בין הימור לתשוקת אהבה לא נשלטת, מתאר את הפתולוגיה של שניהם באופן שנגע בתוכי, והמחיש עבורי את מגוון הרגשות הסותר והמסחרר שהן כמו גלגל רולטה מסתובב, הוא תמיד יוליך להפסד ולאובדן, אך מדוע בכל זאת אנחנו נמשכים למצבי הקצה, מעלה צוויג שאלה גדולה?
צוויג עוסק בחברה שמרנית, בעמדת פנים כמסכה, עורך ניסוי חברתי בו הוא נוטל מגיבוריו את מסכותיהם, לאן זה יוליך אתם, מהן התחושות שהוא יעביר לקוראיו באמצעות מחוות תיאטרליות, לעתים מוגזמות?
מהו זיכרון ומעשה נתעב עבורנו בפרספקטיבה של זמן, האם לזיקנה בהיבט הזה יש יתרון? צוויג שואל, ואף מעניק תשובה מופלאה ומרגשת.
צוויג מסיים את ספרו בתובנות המנוסחות היטב כמניפסט למה שאנחנו בני האדם: " הכאב הוא מוג לב, הוא נסוג מפני הדרישה המוחצת לחיות...."
לאמירה הזאת מגיב המאזין האלמוני בשפה נפלאה: "... ואז רכנתי ונישקתי בהוקרה את כף ידה הכמושה, שרעד קל חלף בה כמו בעלווה בסתיו." מחווה שמזכיר את פולניה בשיא תפארתה, הגורם לי לחשוב על חיי הבוגרים בהם אני חווה ריגושים כמו עלי הסתיו, שעוד רגע ינשרו מענפי העץ, ויסתחררו במעוף אחרון של חורף הקרב ובא. האם זאת נחמה?
![24 שעות בחיי אישה [מהדורת 2019]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers99/993112.jpg)










![האיצחקיה [מהדורת 2025]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers102/1026434.jpg?v=1772888315070)





