ביקורת ספרותית על קחי את ידי מאת דולן פרקינס־ולדז
ספר מעולה

---

כל מי שמכיר אותי בחיים האמיתיים, יודע עד כמה אני מחובר לסיפורם של השחורים בארה"ב ולמאבקם לשיוויון זכויות. קראתי הרבה על המאבק הזה, כתבתי על כך לא מעט פוסטים אצלי באתר ומדי פעם אני גם מרצה על הנושא הזה. ספרה החדש של ד"ר דולן פרקינס ולדז, הוא אחד הטובים, החזקים והמטלטלים שקראתי על הנושאים האלו.

במשך שנים ארוכות היתה מדינת אלבמה, אחת ממדינות הדרום הגזעניות ביותר ואחד ממעוזי ה-KKK. האירועים שהתרחשו באלבמה, הם בין האירועים המכוננים ביחסי שחורים ולבנים בארה"ב ובין הקשים ביותר שחוו השחורים בשנות המאבק: הפיגוע בכנסייה הבפטיסטית בבירמינגהאם, המצעדים מסלמה למונטגומרי, מרד האוטובוסים של רוזה פארקס ואולי הסיפורים הקשים מכולם הם אלו:

1. ניסוי העגבת בטסקיגי, ניסוי שנמשך 40 שנה ובמשך שנים רבות מנע טיפול רפואי פשוט ומציל חיים משחורים שחלו במחלה הזו, רק כדי לחקור עוד קצת על התפתחותה.

2. עיקורן בכפייה וללא ידיעתן של נשים שחורות משכבות סוציו אקונומיות נמוכות, וזאת מבלי שידעו וכמובן לא הוסבר להן לקראת מה הן הלכו. יש לציין כי התופעה הזו התרחשה לא רק באלבמה, אך שם היא התפוצצה.

היטיבה להגדיר זאת פעילת זכויות האזרח פאני לו היימר שנכנסה במדינת מיסיסיפי לניתוח הסרת תוספתן וכשיצאה גילתה שגם עברה עיקור: "הסרת תוספתן סטייל מיסיסיפי".

ספרה של פרקינס-ולדז מתבסס על סיפורן של שתי האחיות לבית רלף: מיני-לי ומרי-אליס. יום אחד בחודש יוני 1973 הגיעו לבית המשפחה שתי נשים. אביהן של הבנות לא היה בבית ולאמן הסבירו שהן חוששות לבריאותן. מרי אליס סבלה מנכות ואילמות, והנשים תהו בנוגע לבנים שמסתובבים שם בדיור הציבורי. הן אמרו לאם שהן היו רוצות לקחת את שתי הבנות לטיפול רפואי, והחתימו אותה על טופס הסכמה. האם כמובן לא ידעה קרוא וכתוב ולא הוסבר לה דבר על מהות הטיפול. רק לאחר מספר ימים התברר להורים כי הילדות עברו עיקור על ידי קשירת חצוצרות.

סיפור המשפט שהתנהל אז וזכה לשם רלף נגד ויינברגר (ויינברגר הוא קספר ויינברגר שהיה אז שר הבריאות ובהמשך הקריירה הפוליטית שלו שר ההגנה), הוא הבסיס לספר.

הדמויות בספר הן כמובן בדויות אולם העובדות ההיסטוריות מדוייקות והספר הזה שלח אותי לא מעט לגוגל לברר עוד ועוד פרטים על הפרשה הקשה הזו כמו גם על נושאים אחרים: לדוגמה זריקות דפו פרוברה למניעת הריון, חומר שהוזרק בארה"ב מבלי שזכה לאישור FDA ולמרות שהיה ידוע על תופעות הלוואי שלו. אולי הגרוע מכל הוא שהוא הוזרק לילדות אשר לא רק שלא היו פעילות מינית אלא טרם קיבלו את המחזור החודשי. וכל הסיפור הזה מתפוצץ בארה"ב בסך הכל שנה אחת לאחר שהתפוצצה פרשה ניסוי העגבת בטסקיגי.

הספר כתוב נפלא והנושא הקשה הזה חייב אותי לעשות מדי פעם הפסקות לקחת קצת אוויר. הוא מסופר מפיה של מי שעל פי הסיפור היתה אז אחות במרפאה הקהילתית במונטומרי והפרשה הזו שינתה לחלוטין את נתיב חייה.

זהו ספר חשוב ביותר הנוגע בנשמה והופך את הקרביים בו זמנית ואני שמח שהוא תורגם לעברית תקופה קצרה לאחר שיצא בארה"ב. אני לא כל כך מאמין בצריף המילים "ספר חובה" אז אסייג את דברי ואומר שהוא חובה רק למי שהנושא הזה מדבר אליו. ממש כמו אל תגע בזמיר של נל הרפר לי או שורשים של היילי.

נותר לי לקוות שגם ספריה הקודמים של ד"ר דולן פרקינס-ולדז יתורגמו.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על קחי את ידי