ביקורת ספרותית על קחי את ידי מאת דולן פרקינס־ולדז
ספר מעולה

---

על הספר הנוכחי קבלתי המלצה מחברה טובה שמתעמלת איתי במכון כושר. והיא צדקה!

הספר מבוסס על אירועים אמיתיים ועוסק בסוגיית העיקורים שבוצעו במרפאות הפדרליות בארצות-הברית במאה הקודמת. חלק גדול מהמעוקרות היו ילדות קטינות ורובן הגדול אפרו-אמריקאיות.

בלעתי את הספר הזה בשלוק אחד וזה לא קרה לי מזמן!

הנושא נוגע בנימים הדקים. איך אפשר לעשות כזה מעשה? איך אפשר לקשור חצוצרות לילדות קטנות שעוד לא היו פעילות מינית? איך אפשר להחתים הורים על מסמכי הסכמה שאינם יודעים קרוא וכתוב? מקומם שבגלל התלות בממשל ההורים חתמו על מסמכי ההסכמה וזה לא היה תקין!

הסיפור המובא כאן מתבסס על המשפט של "רלף נגד וינברגר" והאחיות מיני לי ומרי אליס רלף. הן היו בנות שתים עשרה וארבע עשרה. שתיהן עוקרו ב-1973 ללא הסכמן במונטגומרי שבאלבמה במרפאה שפעלה במימון פדרלי.

כשהעובדת הסוציאלית של המשפחה גילתה את המעשה, היא דיווחה לעורך דין שייצג את המתלוננות. באותה עת המשפט הפך למכונן בהיסטוריה, מחמת הפגיעה בזכות ההולדה והעלה לתודעה מקרים נוספים ורבים של נשים שחורות, שעוקרו בניגוד לרצונן במסגרת תוכנית במימון פדרלי.

ראשיתו של הספר במכתב שהאם-ד"ר סיוויל טאונסנד (רופאה גינקולוגית) כותבת לביתה. זה קורה אחרי עשרות שנים (2016) ולקראת פרישה. הגיע העת לסגור מעגל ולשחרר את רגשות האשמה, בעוול שנגרם לאריקה ואינדיה בנות השלוש עשרה ואחת עשרה. הן היו המטופלות הראשונות של סיוויל כאשר שימשה כאחות. במסגרת עבודתה היא נדרשה להזריק לבנות זריקות למניעת הריון, אלא מה שבאחד הימים היא הגיעה להזרקה, והן לא נמצאו בבקתה הדלה שהן התגוררו. מה קרה? קרה הרע מכל שיקבע את גורל חייהן!

סיוויל נקשרה למשפחה ולבנות שאיבדו את אימן. הקשר המיוחד רתם את סיוויל בהשגת דיור ראוי ובכל הכרוך בחינוך הבנות ותחזוקה הבית לרבות אוכל.

הספר מגולל בשני מעגלים עבר והווה. מרתק, כואב ובלתי נתפס. איך אפשר לקבוע את גורלן של נשים, להיכנס לרחמן ולקבל החלטות גורליות? איך? רבות מאותן נשים חשבו שההליך הרפואי תקין והוא הפיך ולכן הסכימו.

הדמויות בסיפור בדויות אבל העובדות ההיסטוריות מדויקות ומחודדות היטב לקורא.

מלבד כך שילדות שאפילו עוד לא זכו לטיפת דם על תחתוניהם מהמחזור החודשי, רבות מהן זכו לזריקות דפו-פרוברה למניעת הריון ללא אישור ה- FDAבידיעה שהשימוש בה שנוי במחלוקת בשל תופעות הלוואי! (התרופה אושרה רק ב-1992 בארצות הברית, והוכנסה לשימוש נרחב במוקדי מצוקה בעולם השלישי).

ספר מצוין, אנושי, מרתק ומומלץ בין פרק לפרק לקחת נשימה עמוקה. הוא קשה לעיכול וכתוב נפלא. אחד הספרים הטובים שקראתי השנה המציף עובדות היסטוריות שלא מדברים עליהם.

בשורה התחתונה: יצירה עוצמתית המשירה מבט לתקופה אפלה.

הלוואי ומישהו ירים את הכפפה ויעביר את הספר הזה גם למסך הגדול, לפחות בשביל חובבי המסך הגדול.

רוצו לקרוא!

לי יניני

מודן, פרוזה תרגום, מאנגלית: נעה בן פורת, 415 עמודים, 2023

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על קחי את ידי