ארצות הברית של אמריקה, או כפי שרבים קוראים לה: "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".
אלא אם כן את אישה, שחורה, ענייה, חסרת השכלה. ואז האפשרויות שלך בהחלט מוגבלות.
ועל כך הספר: על חוסר צדק. על מחדלים ממשלתיים. על גזענות, אבל לא רק כלפי צבע עור אלא כלפי עוני ומעמד. ארצות הברית אמנם לא מדינת רווחה, אבל כזה חוסר שוויון וכאלו חוסר פרופורציות בין חלקים בחברה, כפי שמשתקפים בעלילת הספר הזה, הם פשוט מזעזעים וחסרי כל היגיון.
בקצרה: הספר עוקב אחר אחות שנשלחת מטעם מקום עבודתה, מקום ממשלתי ששם לו למטרה לדאוג כביכול לאוכלוסיות במצוקה, ובדגש על לדאוג לנשים צעירות/ילדות שחורות שלא יאבדו את בתוליהן כי הן יתקשו לשמש כאימהות עקב מעמדן הכלכלי הנמוך והשכלתן שלא קיימת. היא נשלחת מטעמם להזריק זריקות מעכבות היריון, שבהמשך מתברר שהן עלולות לגרום לסרטן (מזכיר קצת ספר אחר שקראתי, 'באוויר' של חבר האתר אלון דה אלפרט. חשבתי שזו פנטזיה, זריקות שגורמות לסרטן, מסתבר שזה אמיתי). ואם זה לא מספיק, ללא ידיעתה של אותה אחות, שתי ילדות שהיא אמורה לעזור להן, אריקה ואינדיה, עוברות ניתוח לקשירת חצוצרות שאמור לעקר אותן בצורה בלתי הפיכה וללא מודעות אמיתית מצידן (הן אמנם חתמו על מסמכים, אבל מפאת חוסר השכלה וידיעת קרוא וכתוב הן לא הבינו על מה הן חותמות, ונדפקו חזק. מובן שעצם זה שהן נדפקו חזק לא גרם להן להיכנס להיריון, אבל להידפק חזק גם בלי להיכנס אחר כך להיריון זה לא כל כך נעים...).
אותה אחות רואה את חוסר הצדק שנעשה במשמרת שלה, ומחליטה לפעול ולצאת בהליך משפחתי כנגד העוולה והחוסר צדק. אולי היא לא תציל את שתי הילדות, אבל היא כן תוכל למנוע מקרים עתידיים. האם היא תצליח? האם היא תגרום לממשל האמריקני להבין שלכל אישה יש זכות על גופה, ולא משנה מה מצבה הכלכלי, האתני, הנפשי וכ'ו?
בין האחות ובין הילדות ומשפחתן נוצר קשר חם ומיוחד, קשר שגורם לקורא להרגיש גם הוא חלק מהקשר הזה, ולגרום לחיבור לדמויותיו. הכתיבה שלו זורמת וקולחת, מה שגרם לי לסיים אותו בשבוע אחד בלבד, כשהוא מונה קצת יותר מ-400 עמודים, ואני להזכירכם בן אדם עובד ולומד (אמנם אחת מהסיבות היא שהייתי במין תחרות עם סקאוט, מי מסיים אותו קודם, וגם כדי שנוכל לפרסם את הסקירות שלנו עליו במקביל כי זה נראה לנו מגניב, אבל אין להתעלם מכך שבלי קשר לזה, הכתיבה שלו זורמת וקולחת).
למרות הכל, הייתה לי התלבטות קלה בין ארבעה לחמישה כוכבים (משהו היה חסר לי בו, לא יודע להצביע על מה). לבסוף החלטתי לעגל לחמישה וזאת בגלל הנושא החשוב והעלאת המודעות הבהחלט חיונית אליו הבאה לידי ביטוי בכתיבת הספר הזה.


















