ביקורת ספרותית על זוּלֵיכָה פוקחת עיניים מאת גוזל יכינה
ספר טוב

---

בתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, בהתאם להחלטת סטלין והפולטביורו הקומוניסטי, הוחל במה שיקרא לימים חיסול מעמד הקולאקים. קולאקים הוא הכינוי לאיכרים "האמידים" שחיו ברחבי ברית המועצות, ושלטענת הממשל הם חיבלו במאמץ הממשלתי ולא הסכימו להעביר את עודפי הדגנים שברשותם למדינה. הוחלט כי על הקולאקים לעזוב את מקום מגוריהם ולעבור לאזורים מרוחקים בסיביר ובהרי אורל, הדבר כמובן לא התקבל על ידי האיכרים בקלות, וכך בין השנים 1930-1940 נהרגו מאות אלפים, ולמעלה מ-2 מיליון אנשים הוגלו מבתיהם בשיירות אינסופיות לכיוון סיביר וצפון רוסיה, שם "יושבו מחדש" בחוות חקלאיות עצומות, שהוקמו בחלקן על אדמות קפואות־עד.

הסיפור הזה, שהוא למעשה מעין אפוס עלילתי רחב יריעה וארוך שנים, מספר את סיפורה של אותה תקופה ושל אותם אנשים דרך התמקדות בחייה של זוליכה, אישה צעירה, טטרית-מוסלמית, שבעלה האיכר נהרג במהלך ניסיון ההגליה, וכך, כשהיא בהריון שהיא עדיין לא יודעת עליו, היא נשלחת יחד עם אנשים רבים לסיביר הרחוקה. בחלקו הראשון של הספר מתואר המסע הנורא שאורך שבועות וחודשים רבים, שאותו רבים אינם שורדים ושמזכיר קצת שילוח של יהודים זמן לא רב לאחר מכן. מלבד זוליכה, נמצאים באותה קבוצה מוכת גורל, גם רופא נשים טוב לב, מבוגר, שכנראה סובל ממחלת נפש, צייר בוהמייני, ועוד שלל טיפוסים מקבוצות שונות של האוכלוסיה הרוסית. החלק השני של הסיפור מתמקד בתלאות השורדים שמושלכים לשטח פראי על גדת נהר אנגרה בלב היער הסיבירי, ושם, לאחר ששורדים את החורף הנורא הראשון, מקימים מלא כלום, תוך תלאות וסבל רב, ישוב בישימון הסיבירי העוין.

הסיפור מתמקד בעיקר במערכת היחסים הטעונה בין זוליכה לבין איגנטוב, הקצין הרוסי שרצח את בעלה ומי שאחראי על הקבוצה כולה, שכמו דמות ספרותית טובה, הוא מתואר כדמות מורכבת ומסוכסכת, והרגש שמתפתח ביניהם מתואר ביד אומן. הסופרת מצליחה לתאר היטב גם את הקשר המיוחד בין זוליכה לרופא התמהוני, בין זוליכה לבנה, שנולד ושורד במרחבי הפרא של סיביר, ובין בנה של זוליכה לצייר, וכך נבנה לו עולם מורכב של דמויות ושל סיטואציות קצביות ומשובחות, על רקע הזמן והמרחב האמור.

תיאור המרחב הסיבירי, איתני הטבע, החורף הנורא ותלאות האנשים, מהווים את החלק המרהיב ביותר בספר, ונראה שהיופי של הספר הוא השילוב המוצלח בין הפרוזה האנושית מכמירת הלב, לבין המרחבים קפואי העד שעל רקעם מתרחשים האירועים.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על זוּלֵיכָה פוקחת עיניים