ביקורת ספרותית על זוּלֵיכָה פוקחת עיניים מאת גוזל יכינה
ספר טוב

---

הספר הוא תיאור חיים בלתי אפשריים שהתרחשו במציאות של שנת 1930 ברוסיה הסובייטית.
זוליכה בת ה-30 ירוקת העיניים מתגוררת בכפר ונשואה 15 שנים למורטזה המבוגר ממנה ב-30 שנה!!
חייה קשים ומפרכים, היא לא הצליחה להביא פרי בטן שישרוד חיים,
והיחס כלפיה משפיל כמו הכינוי "תרנגולת רטובה עלובה" שהדביקה לה חמותה המרשעת.

מורטזה בעלה החסון מתנגד לשיתופיות הנהוגה במדינה, והדבר עולה לו בחייו.
אסור להתנגד. השלטון הסובייטי האכזרי מגדיר את כל המתנגדים למשטר השיתופי כ"אויבי המהפכה" ,
מנשל את בתיהם וכל רכושם, ומפנה אותם למקומות נידחים בסיביר הקפואה.
שם הם משמשים ככוח עבודה נטול זכויות.
זוליכה נותרת לבדה בין האנשים המפונים למחנות עבודה.

הדרך עד לסיביר היא ארוכה ומייגעת. שישה חודשים הם נעים ברכבות,
אנשים מתים בקרונות. אבל זוליכה מצליחה איכשהו לשרוד.
והנס הוא יוצא דופן, כי זוליכה מגלה שדווקא את הריונה החמישי מבעלה ,
גופה שמר ושרד, והצליח להביא חיים חדשים לעולם.
בנה יוסוף הוא בבת עינה, כל חייה הן למענו.

וכך חולפות השנים במקום שכוח אל.
כל המפונים שהם איכרים, מורים, אקדמאים וסתם חסרי מקצוע מסגלים לעצמם חיי הישרדות,
ולאט לאט מגבשים אורח חיים סגפני תחת שרביטו של איגנטוב המפקד.
גם זוליכה מוצאת את מקומה בחייו של איגנטוב, והיא פוקחת את עיניה לראות ולהרגיש את מה שהיה חסר בחייה הקודמים.
"איך אפשר לפתוח את הלב אל הדעת? הרי הלב הוא משכן הרגש, לא התבונה והדעת" הרגש אל איגנטוב מנהל את חייה..
עד שהדברים משתנים...וזוליכה צריכה לקבל החלטה...

התובנה שמציגה הסופרת מדגישה כי ההורים אינם צריכים לצפות מילדיהם לוותר על חייהם ושאיפותיהם כמו שעשו ההורים למענם.
זהו הטבע האנושי! ההורה מגדל את הילד, מעניק לו עתיד , ואז צריך לשחרר
ולתת לילד לעוף בכוחות עצמו לאותם חיים שהוא בוחר בהם.

בכללי ממליצה לקרוא את הספר, למרות שהתלבטתי אם לדרג בשלושה או בארבעה כוכבים.
הרגשתי שהסופרת יכלה לחסוך כ-100 עמודים של התמרחות יתר טרחנית שפגמה לי מעט בהנאת הקריאה.
אבל הסיום והתובנה של הספר הכריעו את דעתי לדירוג הגבוה יותר.

» ביקורות נוספות של michalus
» ביקורות נוספות על זוּלֵיכָה פוקחת עיניים