ביקורת ספרותית על זוּלֵיכָה פוקחת עיניים מאת גוזל יכינה

---

עצמו עיניים.
תדמיינו לכם שאתם חיים בברית המועצות בשנת 1930 לערך.
תדמיינו לכם שאתם איכרים חרוצים ועמלים עם משקים משלכם ורכוש.
תדמיינו לכם שיום אחד הצבא הרוסי מחרים לכם את הרכוש.
תדמיינו לכם שהצבא הרוסי מוציא אתכם מהבתים.
תדמיינו לכם שאתם עוברים מסע ארוך ומטלטל על פני קילומטרים רבים ברכבת, דחוקים עם עוד אנשים רבים כמוכם, עם הגבלות של אוכל ושתייה, חיים בתנאי מחיה בלתי נורמליים.
תדמיינו לכם שאתם מגיעים לסיביר הקפואה, וצריכים לשרוד בתנאים לא תנאים במחנה שהוקם בחיפזון, ואפילו לא טרחו לקרוא לו בשם.
תדמיינו לכם שאין לכם הרבה זמן לעצום עיניים ולדמיין לעצמכם, כי אתם עסוקים בלשרוד.
עכשיו הגיע הזמן לפקוח עיניים.

***

תקראו לזה צירוף מקרים, קארמה, או איך שתרצו, אבל יצא שקראתי את הספר הזה בצל אווירת המתיחות בין רוסיה לאוקראינה. השלג שראו בחדשות בערוצים השונים ואווירת המתח בין המדינות אשר הגיעה גם לארץ ולארצות הברית, השתלבו היטב וערבבו מציאות ודמיון.

הספר מספר על זוליכה, אישה טטרית (עם מוסלמי שחי ברוסיה, בעיקר באזור העיר קזן) החיה עם בעלה החסון מורטזה וחמותה הזקנה מאוד אופריכה. בין הכלה לחמותה אין יחסים טובים כל כך, ובכלל זוליכה לא מוצאת את מקומה בבית הזה.
יום אחד היא ומורטזה בעלה פוגשים בדרכם חיילים רוסיים שדורשים ממורטזה את הרכוש שלו. מורטזה מסרב, ונורה במקום. מהר מאוד זוליכה מוצאת את עצמה לבדה, בין אנשים זרים, עוברת מסע מטלטל, כשאל תוך המסע נכנס הילד שלה שנולד לו במהלכו, זרע מזרעו של בעלה המנוח. המסע הזה, בתוספת הילד, הופך למסע הישרדותי קשה פי כמה וכמה, מסע מעורר השראה על כוחה של אישה פשוטה ממעמד לא גבוה במיוחד, והתעלותה ברגעי המשבר הפוקדים אותה. בנוסף, מפקד המסע הרוסי, האדם שירה בבעלה המנוח, מתאהב בה, והיא נסחפת בעל כורחה אל תוך חצי סיפור אהבה וחצי סיפור שנאה, עם הרבה רגשי אשם.

תיאורי הטבע בספר הזה הם מפעימים ויפהפיים, בהחלט ניתן לחוש כאילו הקורא נמצא שם עם הדמויות (ואפילו לא צריך לעצום עיניים ולדמיין!). תיאורי נפש האדם יפים מאוד גם כן. עם זאת, הרגשתי שמשהו חסר לי בסיפור העלילה, הרגשתי שהחומר לדרמות, כאלה שיגרמו לליבי לסעור ולהתרגש ולנשימתי להיעתק, קיים ויש פוטנציאל, אשר ממומש רק בחלקו. מה שקיבלתי זה בעיקר ספר אווירה נפלא עם תיאורים יפים ודמויות אנושיות ומסקרנות, ספר בהחלט קריא, אך עם זאת לא מממש את מלוא הפוטנציאל שלדעתי טמון בו, מן חצי קלאץ' כזה.
לכן, הדירוג שלי לספר, הוא: 5 כוכבים, אבל כוכב אחד הוחרם על ידי הקומוניסטים שדוגלים בשיוויון ובלקיחת הרכוש מהעשירים והבאתו לידי העניים (או על פי הספר הזה - לידי המדינה), אז נשאר 4... אבל בעיניי הוא איפשהו בין לבין, אז אבחר שלא לדרג.


*** אני מקדיש את הסקירה הזו לסקאוט, אשר הביאה לי אותו, אחרי שקראה אותו בעצמה והתפעלה ממנו רבות. תודה רבה לך, על שפקחת את עיניי והכרת לי את הספר היפה הזה! (אגב, הכתיבה הפיוטית שבו, קצת הזכירה לי את הכתיבה שלך בביקורות שאת כותבת)


נ.ב - אני ממליץ לכם שלא לפקוח עיניים כשאתם קוראים את תקציר הכריכה האחורית, כי הוא סוקר בקצרה את אירועי הספר מההתחלה ועד הסוף ממש. אמנם אני קראתי את התקציר, ובכל זאת חוויתי הנאה מהקריאה, אבל אין ספק שאם לא הייתי קורא את התקציר, חוסר הידיעה מה יקרה בהמשך הייתה אולי משפרת במעט את חווית הקריאה שלי מהספר. אז לשיקולכם.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על זוּלֵיכָה פוקחת עיניים