ביקורת ספרותית על זוּלֵיכָה פוקחת עיניים מאת גוזל יכינה
ספר מעולה

---

#
זוליכה היא אישה טטרית נמוכה ורזה שנולדה לשיעבוד. היא היתה בת 15 כשבעלה – בן 45 – "נשא אותה לאישה" והביא אותה לביתו שתעבוד בפרך בכל עבודה, תטפל באימו המרשעת, תספוג הצלפות על שגיאות, תאפשר לו סקס ככל שיחפוץ, תסתום את הפה (לא מתווכחים עם גבר. ברור שהוא צודק). מעמדה היה קצת מעל הפרה וקצת מתחת לסוסה. בינתיים עברו כבר 15 שנה, היא ילדה ארבע תינוקות שאף אחת מהן לא הגיעה לגיל 3 חודשים. היא מאמינה באללה ובמולא, וגם בשלל אמונות טפלות, כיאה לאנאלפביתית (כמו שאר הנשים שם) שאמונותיה מתוּוכות באמצעות סיפורי עם ואגדות העוזרים להתמודד עם תנאי קיום קשוחים.

הימים הם שנות השלושים ברוסיה הסובייטית החולשת על שלל עממים בעלי תרבויות ודתות מגוונות. זוליכה לא יודעת את זה, היא לא יצאה מתחומי כפרה מאז נולדה, אבל הגיע הזמן לְדעתו של מי שמחליט, לטפל באיכרים ברחבי הברית. הם עצמאים מדי, יש להם רכוש פרטי! (פרה וסוסה. כמה תרנגולות. ביקתה בת חדר אחד מחולקת לתיפקודים שונים. כרים וכסתות, שטיחים ורקמות.) והם אומרים "שלי" ו"אני" ואין להם מושג לגבי חיים קולקטיביים, אחוות פועלים והפיכתה של רוסיה המפגרת למעצמה תעשייתית. חוליות של קומוניסטים צעירים ונלהבים נשלחות לתפוס את הרכוש ולשלוח את האיכרים המנצלים לישוב מחדש. שילמדו להיות קומוניסטים טובים בסיביר ועל הדרך "יתנו עבודה" לאמא רוסיה בתנאי עבדות.

[ההשתלטות של ממשל סטאלין על האיכרים – הכפייה לעבור לעבוד בחקלאות קולקטיבית במקום במשקים פרטיים קטנים, שעיבדו את האדמה בשיטות מסורתיות ופרימיטיביות, גרמו לרעב המוני באותן שנים. אבל תגידו אתם – מה זה כמה מליוני בני אדם – ילדים, נשים וקשישים, שבמילא אינם יצרניים – שימותו מרעב, לעומת האידיאולוגיה היפה והבהירה של "קולקטיביזצייה", תיעוש, תחרות עם המערב המנוון? אה?]

ספר שריתק אותי. הוא כתוב מזווית ראייה פרטנית, מוגבלת מטבע העניין, ויחד עם זאת מצליח לשקף את הסיפור הכללי של רוסיה באותם זמנים. למרות שהסיפור ההישרדותי מרתק לא פחות מ"אנדיורנס" של לנסינג, ושואל כמוהו שאלות על מנהיגות ומוסר, גוזל יכינה מצליחה בספר שאינו עתיר עמודים ומלים לאפיין דמויות נוספות ולתת להן קול. כמו "הבורגנים" שגורשו מלנינגרד – שהם עדיין קוראים לה פטרוגרד ואף מדברים צרפתית. "העבד כי ימלוך" שיודע על איזה צד של הפרוסה מרוחה החמאה – תמיד מתרפס בפני החזקים ומשתרר על החלשים. הפוליטיקאי המצליח לטפס במעלות הזכויות והכוח וגם "המפקד" שהגיע למקום במקרה ונתקע בעולם שאותו לא דמיין.

יצא במקרה(?) שקראתי רצף ספרים על רוסיה הסובייטית בשנותיה המעצבות – משנות העשרים-שלושים של המאה הקודמת, עד שנות השישים בערך. והסיפור שלה כולל בעיקר סבל. עינויים, הרס, רעב, שרירות, אטימות, שלטונות שאינם מייחסים ערך רב לחיי אדם. אבל לפעמים במקומות צנועים ונסתרים, פתאום נגלית רוח האדם, חופשית משיעבוד, כנגד כל הסיכויים.

1/2

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על זוּלֵיכָה פוקחת עיניים