ביקורת ספרותית על הגיבן מנוטרדאם (הוצאה מחודשת) מאת ויקטור הוגו
ספר מעולה

---

תענוג של קריאה. קראתי את הספר בנערותי כנראה בגרסה המקוצרת של הוצאת כתר לנוער, לא זכור לי שהתלהבתי ממנו כך בזמנו. בשבועיים האחרונים הספר הזה ריתק אותי אליו. אני אוהב רומנים תקופתיים המתרחשים בימי הבניים, כך שהחיבור לסיפור היה מיידי. ויקטור הוגו (1802-1885) כתב את הספר הזה כשהיה בן 29, די מדהים בהתחשב במורכבות העלילה ואייכות הכתיבה. הסיפור מתרחש בשנות השמונים של המאה ה-15 בפריז.
הוגו מתאר יפה את הווי העיר בתקופה, את הממשל המלוכני, מעמדות החברה השונים והכנסייה. לעתים הוגו נכנס לתאורים ארוכים מידי של ארועים היסטוריים או פילוסופיים, מזל שהם לא ארוכים מידי ולא פוגעים בהנאת הקריאה השותפת.
הסיפור מכיל מספר רב של דמויות, רובן לא מפותחות לעומק כפי שמקובל בז'אנר הרומנטי של תחילת המאה ה-19, הדגש יותר על מורכבות הסיפור והקשרים בין הדמויות.
אפשר למצוא מכנה משותף בין כל הדמויות של הסיפור והוא הכמיהה להשיג את הבלתי מושג, היצר האנושי לשאוף ולחלום על הבלתי אפשרי הוא המניע לסיפור ולקשרים בין הדמויות השונות. הציר המרכזי לסיפור הוא אזמרלדה, הנערה הצוענית היפה. היא מאוהבת בפבוס, קצין פרשים בצבא המלך שרואה בה משהו זמני בלבד. קלוד פרולו הארידיאקון, כומר וראש כנסיית הנוטרדאם הוא דמות מעוותת, מדען, איש כמורה נבון, אך דמותו שסועה ואבודה מתוך אהבתו וכמיהתו לאזמרלדה, והיא לא סובלת אותו.
קוואזימודו מצלצל הפעמונים המעוות שמאוהב אף הוא באזמרלדה, אהבה שלא תתממש לעולם. אלו הדמויות העיקריות. מערכת הייצרים הסבוכה והבלתי ניתנים להשגה מתוארים לאורך כל הסיפור עד לשיא הדרמטי והעקוב מדם בסופו. קריאה מומלצת.

» ביקורות נוספות של משה
» ביקורות נוספות על הגיבן מנוטרדאם (הוצאה מחודשת)