ביקורת ספרותית על בתו של שומר הזיכרון מאת קים אדוארדס
ספר מעולה

---

ספר שמציג בהרחבה ובבהירות את הבעיה הקשה של התמודדות עם גידול של בת שנולדה עם תסמונת דאון. הסופרת המוכשרת מאד של הספר, קים אדוארדס, הצליחה, בדרך אמנותית וגאונית לחשוף את האפשרויות השונות לגידול הילדה. לכל אפשרות יש, כמובן, יתרונות וחסרונות.

אפשר לגדל את הילדה במשפחה - אם המשפחה יכולה להשקיע בגידולה הרבה זמן, הרבה כסף והרבה הרבה מוטיבציה, אורך רוח ויחס מיוחד. בזכות גורמים אלו הצליחה האחות המיילדת של הבת לגדל אותה בהצלחה - אבל היא הסתירה זאת מהאם הביולוגית. מאידך, האבא של הבת, שהיה גם הרופא המיילד, גדל בבית עני עם אחותו שסבלה מבעיות קשות, ולגידול הילדה בבית הייתה השפעה קשה על משפחתו.

אפשר אולי למסור את התינוקת למוסד מייד לאחר הלידה - אפשרות שנפלה מיידית, כנראה בצדק, ע"י האחות המיילדת שלקחה את התינוקת למוסד מתאים לבקשת האבא, וראתה לזמן קצר את התנאים במוסד והחליטה שממש אסור לה, לטובת הילדה, להשאירה שם.

אפשר אולי להסתיר מהאם את העובדה שנולדה לה בת עם תסמונת דאון ולשקר לה שהבת מתה בלידה - בשום פנים ואופן לא. את האפשרות הזאת הסופרת פוסלת לחלוטין לאורך כל הספר. זו אולי המטרה העיקרית של הספר. חובה, תמיד, לספר לאם את האמת על ילדיה. הסתרת האמת מן האם פגעה מאד באם, בזוגיות ואף באח התאום של הבת.

נראה לי שהסופרת רוצה להמליץ מאד על האפשרות של גידול ילד או ילדה עם תסמונת דאון במשפחתה הביולוגית - אם היא מסוגלת לכך, ואם לא למסור אותה למשפחה אומנת שתגדל אותה תוך שיתוף האם הביולוגית.

האם זה הפתרון האידיאלי ? את התשובה צריכים לתת אנשי המקצוע.

הערה : העלילה בספר מתפתחת לאט, אולי לאט מידי. אבל מומלץ להתאזר בסבלנות ולקרוא את הספר עד סופו.

» ביקורות נוספות של עקיבא
» ביקורות נוספות על בתו של שומר הזיכרון