ביקורת ספרותית על בתו של שומר הזיכרון מאת קים אדוארדס
ספר טוב

---

כל הסודות מתגלים בסוף...
ספר נוסף שמשאיר שאלות רבות, איך אבא יכול לוותר על בתו? למה אבא חושב שהוא צריך להחליט בשביל בתו? למה בעל מסתיר מאשתו את קיומה של בתה?
"תפקידם" של הורים להביא ילדים, לגדל, לחנך, להסביר.
אבל האם אבא יכול להחליט בשביל בתו, אם היא תחיה, כמה זמן היא תשרוד, איך יהיו החיים שלה? וכל זאת בגלל שככה הסתיימו חייה של אחותו?
אין לי ילדים, עדיין, אולי יהיו אולי לא, לכן אני לא יודעת אם יש לי הזכות לשפוט את מעשיו, אבל אני חושבת שהייתי נוהגת אחרת ומהיכרות שלי את אבא שלי, אין לי שום ספק שאם היתה נולדת לו בת עם תסמונת דאון הוא לא היה נוטש אותה.
הכי קל זה לוותר, להעלים, לשכוח.
אני לא יודעת איזה תחקיר עשתה הסופרת בנושא של תסמונת דאון, אם זה מידע אישי או לא, אבל מהיכרות הסביבה של אז ושל היום, איך שמקבלים ורואים את השונה היא מתארת את אביה של פיבי כאחד שחשב שהוא "עושה לה טובה" מה שרחוק מהעין ורחוק מהלב,לא מכאיב, לא קיים נעלם.
הוא התמודד עם אחותו, אנחנו לא, מה שמוביל לפחות אותי לבדוק את המושג "תסמונת דאון" להבין עם מה אותם חולים מתמודדים ולדעת בפעם הבאה שאני רואה אחד או אחת כזה שהם אומנם נראים שונים ממני, אבל יש להם רגשות,תבונה,רצונות, כמו לכל אחד ולא להסתכל בקנקן אלא מה שיש בו ולא לשפוט רק על פי מראה.

» ביקורות נוספות של יפעתי
» ביקורות נוספות על בתו של שומר הזיכרון